Micà (מיכה) - Michea 21

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	1 Cette parole de Yahvé me fut adressée:
2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה וְהַטֵּף אֶל־דָּרֹום וְהִנָּבֵא אֶל־יַעַר הַשָּׂדֶה נֶגֶב	2 “Fils d’homme, tourne-toi vers ta droite, prophétise vers le sud, prophétise contre la forêt du sud.
3 וְאָמַרְתָּ לְיַעַר הַנֶּגֶב שְׁמַע דְּבַר־יְהוָה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי מַצִּית־בְּךָ ׀ אֵשׁ וְאָכְלָה בְךָ כָל־עֵץ־לַח וְכָל־עֵץ יָבֵשׁ לֹא־תִכְבֶּה לַהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת וְנִצְרְבוּ־בָהּ כָּל־פָּנִים מִנֶּגֶב צָפֹונָה	3 Tu diras à la forêt du sud: Écoute la parole de Yahvé… “Voici ce que dit Yahvé: Je vais allumer chez toi un feu qui dévorera tout arbre, vert ou sec. Ce feu violent ne s’éteindra pas et tous les personnages s’y brûleront, depuis le sud jusqu’au nord.
4 וְרָאוּ כָּל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה בִּעַרְתִּיהָ לֹא תִּכְבֶּה	4 Alors tout mortel comprendra que c’est moi, Yahvé, qui l’ai allumé, car il ne s’éteindra pas.”
5 וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה הֵמָּה אֹמְרִים לִי הֲלֹא מְמַשֵּׁל מְשָׁלִים הוּא׃ פ	5 Je répondis: “Ah! Yahvé, ils disent que je parle toujours de façon mystérieuse!”
6 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	6 Alors cette parole de Yahvé me fut adressée:
7 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־יְרוּשָׁלִַם וְהַטֵּף אֶל־מִקְדָּשִׁים וְהִנָּבֵא אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל	7 “Fils d’homme, tourne-toi vers Jérusalem, prophétise contre le Temple, prophétise contre la terre d’Israël.
8 וְאָמַרְתָּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי אֵלַיִךְ וְהֹוצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע	8 Tu diras à la terre d’Israël cette parole de Yahvé: Je viens m’en prendre à toi. Je vais sortir mon épée du fourreau et retrancher le juste comme le méchant.
9 יַעַן אֲשֶׁר־הִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע לָכֵן תֵּצֵא חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ אֶל־כָּל־בָּשָׂר מִנֶּגֶב צָפֹון	9 Oui, je veux retrancher de toi le juste comme le méchant; c’est pourquoi mon épée sort de son fourreau pour frapper tout mortel, depuis le sud jusqu’au nord.
10 וְיָדְעוּ כָּל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה הֹוצֵאתִי חַרְבִּי מִתַּעְרָהּ לֹא תָשׁוּב עֹוד׃ ס	10 Et tout mortel saura que c’est moi Yahvé qui ai sorti l’épée du fourreau: elle n’y rentrera pas.
11 וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרֹון מָתְנַיִם וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח לְעֵינֵיהֶם	11 “Mets-toi à gémir, fils d’homme! Pousse des gémissements sous leurs yeux, comme si tu avais le cœur brisé, rempli de tristesse.
12 וְהָיָה כִּי־יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל־מָה אַתָּה נֶאֱנָח וְאָמַרְתָּ אֶל־שְׁמוּעָה כִי־בָאָה וְנָמֵס כָּל־לֵב וְרָפוּ כָל־יָדַיִם וְכִהֲתָה כָל־רוּחַ וְכָל־בִּרְכַּיִם תֵּלַכְנָה מַּיִם הִנֵּה בָאָה וְנִהְיָתָה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ	12 Et s’ils te disent: Pourquoi ces plaintes? tu leur répondras: C’est une nouvelle qui vient d’arriver, tous vont se démoraliser, les mains leur en tomberont, les esprits se troubleront et les genoux trembleront. Or voici qu’elle vient, elle est là, dit Yahvé.”
13 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	13 Une parole de Yahvé me fut adressée:
14 בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱמֹר חֶרֶב חֶרֶב הוּחַדָּה וְגַם־מְרוּטָה	14 “Fils d’homme, prophétise. Tu leur diras cette parole de Yahvé: L’épée brille, on l’a aiguisée!
15 לְמַעַן טְבֹחַ טֶבַח הוּחַדָּה לְמַעַן־הֱיֵה־לָהּ בָּרָק מֹרָטָּה אֹו נָשִׂישׂ שֵׁבֶט בְּנִי מֹאֶסֶת כָּל־עֵץ	15 On l’a aiguisée pour le massacre, elle brille et jette des éclairs.
16 וַיִּתֵּן אֹתָהּ לְמָרְטָה לִתְפֹּשׂ בַּכָּף הִיא־הוּחַדָּה חֶרֶב וְהִיא מֹרָטָּה לָתֵת אֹותָהּ בְּיַד־הֹורֵג	16 Yahvé l’a donnée pour qu’on la fasse briller et qu’on la prenne à pleine main; elle est aiguisée cette épée, elle brille, on va la remettre au bourreau.
17 זְעַק וְהֵילֵל בֶּן־אָדָם כִּי־הִיא הָיתָה בְעַמִּי הִיא בְּכָל־נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל מְגוּרֵי אֶל־חֶרֶב הָיוּ אֶת־עַמִּי לָכֵן סְפֹק אֶל־יָרֵךְ	17 Crie, fils d’homme, pousse des hurlements, car elle est destinée à mon peuple, à tous les chefs d’Israël. Ils sont livrés à l’épée avec le peuple, frappe-toi de désespoir!
18 כִּי בֹחַן וּמָה אִם־גַּם־שֵׁבֶט מֹאֶסֶת לֹא יִהְיֶה נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ פ	18 Le châtiment est décidé - parole de Yahvé.
19 וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל־כָּף וְתִכָּפֵל חֶרֶב שְׁלִישִׁתָה חֶרֶב חֲלָלִים הִיא חֶרֶב חָלָל הַגָּדֹול הַחֹדֶרֶת לָהֶם	19 Et toi, fils d’homme, prophétise et applaudis des deux mains. Que l’épée repasse trois fois, l’épée qui transperce les victimes, la grande épée qui massacre et qui passe au milieu d’eux.
20 לְמַעַן ׀ לָמוּג לֵב וְהַרְבֵּה הַמִּכְשֹׁלִים עַל כָּל־שַׁעֲרֵיהֶם נָתַתִּי אִבְחַת־חָרֶב אָח עֲשׂוּיָה לְבָרָק מְעֻטָּה לְטָבַח	20 Tous vont perdre cœur et beaucoup tomberont, car à toutes les portes j’ai placé l’épée pour le massacre; elle jette des éclairs, elle brille pour le massacre.
21 הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי אָנָה פָּנַיִךְ מֻעָדֹות	21 Tranche à droite, tranche à gauche, frappe de tous côtés!
22 וְגַם־אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל־כַּפִּי וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ פ	22 Et moi j’applaudirai des deux mains, ma colère sera satisfaite: moi Yahvé, j’ai parlé.
23 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר	23 Cette parole de Yahvé me fut adressée:
24 וְאַתָּה בֶן־אָדָם שִׂים־לְךָ ׀ שְׁנַיִם דְּרָכִים לָבֹוא חֶרֶב מֶלֶךְ־בָּבֶל מֵאֶרֶץ אֶחָד יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם וְיָד בָּרֵא בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ־עִיר בָּרֵא	24 “Fils d’homme, trace donc deux chemins pour l’épée du roi de Babylone. Les deux partent du même endroit et tu y mets une pancarte pour que l’épée puisse choisir entre les deux chemins qui mènent chacun à une ville:
25 דֶּרֶךְ תָּשִׂים לָבֹוא חֶרֶב אֵת רַבַּת בְּנֵי־עַמֹּון וְאֶת־יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם בְּצוּרָה	25 soit Rabba des Ammonites, soit Juda, avec Jérusalem au centre.
26 כִּי־עָמַד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־אֵם הַדֶּרֶךְ בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם־קָסֶם קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים רָאָה בַּכָּבֵד	26 Le roi de Babylone se tient à la croisée des chemins, il consulte les sorts, il a secoué les flèches, interrogé les idoles, examiné le foie des animaux.
27 בִּימִינֹו הָיָה ׀ הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלִַם לָשׂוּם כָּרִים לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח לְהָרִים קֹול בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל־שְׁעָרִים לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנֹות דָּיֵק	27 Le sort a fait venir Jérusalem dans sa main droite. Aussitôt il lance un cri de guerre: “Placez les machines contre les portes, élevez des remblais, creusez des tranchées!”
28 וְהָיָה לָהֶם [כִּקְסֹום־ כ] (כִּקְסָם־שָׁוְא ק) בְּעֵינֵיהֶם שְׁבֻעֵי שְׁבֻעֹות לָהֶם וְהוּא־מַזְכִּיר עָוֹן לְהִתָּפֵשׂ׃ פ	28 Les habitants de Jérusalem ( ) n’osent pas y croire, mais le roi de Babylone n’a pas oublié leur infidélité et il va les faire payer.
29 לָכֵן כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן הַזְכַּרְכֶם עֲוֹנְכֶם בְּהִגָּלֹות פִּשְׁעֵיכֶם לְהֵרָאֹות חַטֹּאותֵיכֶם בְּכֹל עֲלִילֹותֵיכֶם יַעַן הִזָּכֶרְכֶם בַּכַּף תִּתָּפֵשׂוּ׃ פ	29 Et voici ce que dit Yahvé: Vous avez fait le nécessaire pour que vos méfaits soient dévoilés, pour qu’on se souvienne de vos dettes, pour qu’on mette le péché à nu dans toutes vos mauvaises actions. Je me suis souvenu de vous et vous serez pris par force.
30 וְאַתָּה חָלָל רָשָׁע נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־בָּא יֹומֹו בְּעֵת עֲוֹן קֵץ׃ ס	30 Le temps du châtiment définitif est arrivé pour toi, prince d’Israël, infâme criminel.
31 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא־זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַ וְהַגָּבֹהַ הַשְׁפִּיל	31 Voici ce que dit Yahvé: On arrachera le turban, on enlèvera la couronne, et la situation sera retournée; ce qui est bas sera élevé et ce qui est élevé sera abaissé.
32 עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה גַּם־זֹאת לֹא הָיָה עַד־בֹּא אֲשֶׁר־לֹו הַמִּשְׁפָּט וּנְתַתִּיו׃ פ	32 Des ruines, des ruines, encore des ruines, voilà ce que j’en ferai, jusqu’à ce que vienne celui à qui appartient le droit; c’est lui que je mettrai en place.
33 וְאַתָּה בֶן־אָדָם הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה אֶל־בְּנֵי עַמֹּון וְאֶל־חֶרְפָּתָם וְאָמַרְתָּ חֶרֶב חֶרֶב פְּתוּחָה לְטֶבַח מְרוּטָה לְהָכִיל לְמַעַן בָּרָק	33 Prophétise donc, fils d’homme, à l’intention des Ammonites en réponse à leurs insultes. Tu leur diras cette parole de Yahvé: On a tiré l’épée pour le massacre, l’épée brille et dévore, elle lance des éclairs.
34 בַּחֲזֹות לָךְ שָׁוְא בִּקְסָם־לָךְ כָּזָב לָתֵת אֹותָךְ אֶל־צַוְּארֵי חַלְלֵי רְשָׁעִים אֲשֶׁר־בָּא יֹומָם בְּעֵת עֲוֹן קֵץ	34 Tu t’appuies sur des visions fausses, des signes mensongers; tu seras livré à l’épée et jeté avec les méchants massacrés: l’heure est venue, l’injustice arrive à sa fin.
35 הָשַׁב אֶל־תַּעְרָהּ בִּמְקֹום אֲשֶׁר־נִבְרֵאת בְּאֶרֶץ מְכֻרֹותַיִךְ אֶשְׁפֹּט אֹתָךְ	35 Retourne chez toi, laisse ces terres: je veux te juger là même où tu as été créé, sur la terre où tu es né.
36 וְשָׁפַכְתִּי עָלַיִךְ זַעְמִי בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי אָפִיחַ עָלָיִךְ וּנְתַתִּיךְ בְּיַד אֲנָשִׁים בֹּעֲרִים חָרָשֵׁי מַשְׁחִית	36 Je déchaînerai contre toi ma colère, le feu de ma fureur soufflera sur toi; je te livrerai aux mains d’hommes barbares qui ne savent que détruire.
37 לָאֵשׁ תִּהְיֶה לְאָכְלָה דָּמֵךְ יִהְיֶה בְּתֹוךְ הָאָרֶץ לֹא תִזָּכֵרִי כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ פ	37 Je te livrerai au feu, ton sang se répandra sur tes terres, et l’on ne se souviendra plus de toi, car moi Yahvé, j’ai parlé.