Amos (עמוס) - Amos 42

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיִּגְּשׁוּ כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיֹוחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הֹושַׁעְיָה וְכָל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדֹול	1 Et accesserunt omnes princi pes bellatorum, scilicet Iohanan filiusCaree et Iezonias filius Osaiae et universum vulgus, a parvo usque ad magnum,
2 וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאֹות אֹתָנוּ	2 dixeruntque ad Ieremiam prophetam: “ Cadat oratio nostra in conspectu tuo, etora pro nobis ad Dominum Deum tuum pro universis reliquiis istis, quia derelictisumus pauci de pluribus, sicut oculi tui nos intuentur;
3 וְיַגֶּד־לָנוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה	3 et annuntiet nobisDominus Deus tuus viam, per quam pergamus, et verbum, quod faciamus ”.
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר	4 Dixitautem ad eos Ieremias propheta: “ Audivi. Ecce ego oro ad Dominum Deum vestrumsecundum verba vestra; omne verbum, quodcumque responderit pro vobis, indicabovobis nec celabo vos quidquam ”.
5 וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ יְהִי יְהוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶׂה	5 Et illi dixerunt ad Ieremiam: “ SitDominus inter nos testis verax et fidelis, si non iuxta omne verbum, in quomiserit te Dominus Deus tuus ad nos, sic faciemus.
6 אִם־טֹוב וְאִם־רָע בְּקֹול ׀ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר [אֲנוּ כ] (אֲנַחְנוּ ק) שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקֹול יְהוָה אֱלֹהֵינוּ׃ ס	6 Sive bonum est sive malum,voci Domini Dei nostri, ad quem mittimus te, oboediemus, ut bene sit nobis, cumaudierimus vocem Domini Dei nostri ”.
7 וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֶל־יִרְמְיָהוּ	7 Cum autem completi essent decem dies, factum est verbum Domini ad Ieremiam;
8 וַיִּקְרָא אֶל־יֹוחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתֹּו וּלְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדֹול	8 vocavitque Iohanan filium Caree et omnes principes bellatorum, qui erant cum eo,et universum populum a minimo usque ad magnum
9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו	9 et dixit ad eos: “ Haec dicitDominus, Deus Israel, ad quem misistis me, ut prosternerem preces vestras inconspectu eius:
10 אִם־שֹׁוב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתֹּושׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם	10 Si quiescentes manseritis in terra hac, aedificabo vos et nondestruam, plantabo et non evellam; iam enim placatus sum super malo, quod fecivobis.
11 אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם־יְהוָה כִּי־אִתְּכֶם אָנִי לְהֹושִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדֹו	11 Nolite timere a facie regis Babylonis, quem vos pavidi formidatis;nolite metuere eum, dicit Dominus, quia vobiscum sum ego, ut salvos vos faciamet eruam de manu eius;
12 וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם	12 et dabo vobis, ut misericordiam inveniatis, et ipsemiserebitur vestri et habitare vos faciet in terra vestra.
13 וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקֹול יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם	13 Si autem dixeritis vos: “Non habitabimus in terra ista”, nec audieritisvocem Domini Dei vestri
14 לֵאמֹר לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבֹוא אֲשֶׁר לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקֹול שֹׁופָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב	14 dicentes: “Nequaquam, sed ad terram Aegyptipergemus, ubi non videbimus bellum et clangorem tubae non audiemus et famem nonsustinebimus et ibi habitabimus”,
15 וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־יְהוָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה כֹּה־אָמַר יְהוָה צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם־אַתֶּם שֹׂום תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם	15 propter hoc nunc audite verbum Domini,reliquiae Iudae: Haec dicit Dominus exercituum, Deus Israel: Si posueritisfaciem vestram, ut ingrediamini Aegyptum, et intraveritis, ut ibi peregrinemini,
16 וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם ׀ דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ	16 gladius, quem vos formidatis, ibi comprehendet vos in terra Aegypti, etfames, pro qua estis solliciti, adhaerebit vobis in Aegypto, et ibi moriemini.
17 וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם לָבֹוא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם׃ ס	17 Omnesque viri, qui posuerunt faciem suam, ut ingrediantur Aegyptum etperegrinentur ibi, morientur gladio et fame et peste: nullus de eis remanebitnec effugiet a facie mali, quod ego afferam super eos.
18 כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא־תִרְאוּ עֹוד אֶת־הַמָּקֹום הַזֶּה	18 Quia haec dicitDominus exercituum, Deus Israel: Sicut effusus est furor meus et indignatio measuper habitatores Ierusalem, sic effundetur indignatio mea super vos, cumingressi fueritis Aegyptum, et eritis in exsecrationem et in stuporem et inmaledictum et in opprobrium et nequaquam ultra videbitis locum istum ”.
19 דִּבֶּר יְהוָה עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי בָכֶם הַיֹּום	19 Verbum Domini super vos, reliquiae Iudae: “ Nolite intrare Aegyptum;scientes scietis quia obtestatus sum vos hodie,
20 כִּי [הִתְעֵתֶים כ] (הִתְעֵיתֶם ק) בְּנַפְשֹׁותֵיכֶם כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר יְהוָה אֱלֹהֵינוּ כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ	20 quia decepistis animasvestras. Vos enim misistis me ad Dominum Deum nostrum dicentes: “Ora pro nobisad Dominum Deum nostrum et iuxta omnia, quaecumque dixerit tibi Dominus Deusnoster, sic annuntia nobis, et faciemus”.
21 וָאַגִּד לָכֶם הַיֹּום וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹול יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם	21 Et annuntiavi vobis hodie, et nonaudistis vocem Domini Dei vestri super universis, pro quibus misit me ad vos.
22 וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקֹום אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבֹוא לָגוּר שָׁם׃ ס	22 Nunc ergo scientes scietis quia gladio et fame et peste moriemini in loco, adquem voluistis intrare et ibi peregrinari ”.