Yehzqè'l (יחזקאל) - Ezechiele 5

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מֹורִי עִם־בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם־דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם־חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דֹּודִים׃ ס	1 Je suis venu à mon jardin, épouse, ma sœur, j’ai récolté ma myrrhe et mon baume, j’ai mangé mon rayon de miel, j’ai bu mon vin avec mon lait. À table, mes amis, buvez, mes bien-aimés, enivrez-vous! ELLE:
2 אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קֹול ׀ דֹּודִי דֹופֵק פִּתְחִי־לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יֹונָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא־טָל קְוֻּצֹּותַי רְסִיסֵי לָיְלָה	2 Je dormais, mais mon cœur veillait. La voix de mon aimé! Il frappe: “Ouvre-moi, ma sœur, ma compagne, ma colombe, ma toute belle; ma tête est couverte de rosée, mes boucles portent les gouttes de la nuit!”
3 פָּשַׁטְתִּי אֶת־כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת־רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם	3 “J’ai ôté ma tunique, faudra-t-il me rhabiller? Je me suis lavé les pieds, me salirai-je encore?”
4 דֹּודִי שָׁלַח יָדֹו מִן־הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו	4 Mon aimé a passé la main par le loquet et mes entrailles en ont frémi.
5 קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדֹודִי וְיָדַי נָטְפוּ־מֹור וְאֶצְבְּעֹתַי מֹור עֹבֵר עַל כַּפֹּות הַמַּנְעוּל	5 D’un coup je me lève pour mon aimé: la myrrhe a dégoutté de mes mains, mes doigts se sont couverts de myrrhe sur les poignées du verrou.
6 פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדֹודִי וְדֹודִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרֹו בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי	6 J’ai ouvert à mon aimé: Ah! mon aimé s’en était retourné! Quelle chose! J’ai cru rendre l’âme. Je l’ai cherché, mais je ne l’ai pas trouvé; je l’ai appelé, il ne m’a pas répondu!
7 מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת־רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמֹות	7 Les gardes m’ont rencontrée, ceux qui font les rondes dans la ville: ils m’ont frappée, ils m’ont blessée. Les gardes des remparts m’ont pris mon châle!
8 הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנֹות יְרוּשָׁלִָם אִם־תִּמְצְאוּ אֶת־דֹּודִי מַה־תַּגִּידוּ לֹו שֶׁחֹולַת אַהֲבָה אָנִי	8 Je vous en prie, filles de Jérusalem: si vous trouvez mon aimé, dites-lui donc… dites-lui que je suis malade d’amour! Le Chœur:
9 מַה־דֹּודֵךְ מִדֹּוד הַיָּפָה בַּנָּשִׁים מַה־דֹּודֵךְ מִדֹּוד שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ	9 Qu’a donc ton aimé que n’aient les aimés, - ô la plus belle des femmes - qu’a donc ton aimé que les aimés n’ont pas, pour qu’ainsi tu nous supplies? ELLE:
10 דֹּודִי צַח וְאָדֹום דָּגוּל מֵרְבָבָה	10 Mon aimé est frais, rayonnant, reconnaissable entre dix mille.
11 רֹאשֹׁו כֶּתֶם פָּז קְוּצֹּותָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרֹות כָּעֹורֵב	11 Sa tête? C’est de l’or fin. Ses boucles? Elles ondulent comme des palmes, noires comme l’aile du corbeau.
12 עֵינָיו כְּיֹונִים עַל־אֲפִיקֵי מָיִם רֹחֲצֹות בֶּחָלָב יֹשְׁבֹות עַל־מִלֵּאת	12 Ses yeux sont des colombes sur le bord des eaux courantes: elles se baignent dans du lait, elles se tiennent au bord d’une mer.
13 לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם מִגְדְּלֹות מֶרְקָחִים שִׂפְתֹותָיו שֹׁושַׁנִּים נֹטְפֹות מֹור עֹבֵר	13 Ses joues sont des massifs de baume, un parterre de plantes odorantes. Ses lèvres sont des lys, elles distillent la myrrhe vierge.
14 יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים	14 Ses bras sont des plaquettes d’or, enrichies de pierres de Tarsis; son ventre est un ivoire poli, incrusté de saphirs;
15 שֹׁוקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל־אַדְנֵי־פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנֹון בָּחוּר כָּאֲרָזִים	15 ses jambes, des colonnes d’albâtre, dressées sur des bases d’or pur. Il est comparable au Liban, unique comme le cèdre;
16 חִכֹּו מַמְתַקִּים וְכֻלֹּו מַחֲמַדִּים זֶה דֹודִי וְזֶה רֵעִי בְּנֹות יְרוּשָׁלִָם	16 sa bouche est toute douceur, et tout en lui n’est que charme. Voilà mon aimé, voilà mon ami, filles de Jérusalem! Le Chœur:
17 וְשִׁלַּחְתִּי עֲלֵיכֶם רָעָב וְחַיָּה רָעָה וְשִׁכְּלֻךְ וְדֶבֶר וָדָם יַעֲבָר־בָּךְ וְחֶרֶב אָבִיא עָלַיִךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי׃ פ