Isaiah (ישעיה) - Isaia 65

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 לַמְנַצֵּחַ מִזְמֹור לְדָוִד שִׁיר	1 Au maître de chant. Psaume de David. Cantique.
2 לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיֹּון וּלְךָ יְשֻׁלַּם־נֶדֶר	2 Il est bon de te louer, ô Dieu, en Sion, et d’acquitter à Jérusalem nos promesses,
3 שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל־בָּשָׂר יָבֹאוּ	3 car toi, tu as entendu la prière. Tout mortel traîne jusqu’à toi
4 דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם	4 ses actions coupables, le mal est plus fort que nous, mais toi tu pardonnes.
5 אַשְׁרֵי ׀ תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶךָ קְדֹשׁ הֵיכָלֶךָ	5 Heureux celui que tu choisis pour qu’il t’approche et qu’il demeure en tes parvis! Donne-nous tout notre saoul des biens de ta maison, des choses saintes de ton Temple.
6 נֹורָאֹות ׀ בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מִבְטָח כָּל־קַצְוֵי־אֶרֶץ וְיָם רְחֹקִים	6 Réponds-nous comme il convient, fais des prodiges, ô Dieu, notre salut, espoir des terres les plus lointaines et des îles du grand large.
7 מֵכִין הָרִים בְּכֹחֹו נֶאְזָר בִּגְבוּרָה	7 Dieu fort, tu as planté les montagnes; Dieu vêtu de puissance,
8 מַשְׁבִּיחַ ׀ שְׁאֹון יַמִּים שְׁאֹון גַּלֵּיהֶם וַהֲמֹון לְאֻמִּים	8 tu domptes le tumulte des mers, le tumulte de leurs flots. Tu domptes le grondement des peuples,
9 וַיִּירְאוּ ׀ יֹשְׁבֵי קְצָוֹת מֵאֹותֹתֶיךָ מֹוצָאֵי־בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין	9 et tes signes glacent d’effroi les peuples lointains. Mais quelle joie aux portes du soleil levant, et sur les lieux là-bas où il se couche!
10 פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ ׀ וַתְּשֹׁקְקֶהָ רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה פֶּלֶג אֱלֹהִים מָלֵא מָיִם תָּכִין דְּגָנָם כִּי־כֵן תְּכִינֶהָ	10 Tu visites la terre pour lui donner son eau, tu lui fais donner ses richesses. Le ruisseau céleste regorge d’eau pour préparer la terre et le blé des hommes.
11 תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ	11 Tu la prépares, arrosant les sillons, aplanissant les mottes. Les averses la détrempent et tu bénis ses germes.
12 עִטַּרְתָּ שְׁנַת טֹובָתֶךָ וּמַעְגָּלֶיךָ יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן	12 Les biens que tu donnes sont à l’année sa couronne, sur tes sentiers la graisse ruisselle.
13 יִרְעֲפוּ נְאֹות מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעֹות תַּחְגֹּרְנָה	13 Les prairies du désert en deviennent moelleuses. les collines ont pris leur habit de fête,
14 לָבְשׁוּ כָרִים ׀ הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ־בָר יִתְרֹועֲעוּ אַף־יָשִׁירוּ	14 les prés se couvrent de bétail, les vallées revêtent leur manteau de blé. Enfin leurs cris de joie, écoutez leur chant!
15 וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי וֶהֱמִיתְךָ אֲדֹנָי יְהוִה וְלַעֲבָדָיו יִקְרָא שֵׁם אַחֵר
16 אֲשֶׁר הַמִּתְבָּרֵךְ בָּאָרֶץ יִתְבָּרֵךְ בֵּאלֹהֵי אָמֵן וְהַנִּשְׁבָּע בָּאָרֶץ יִשָּׁבַע בֵּאלֹהֵי אָמֵן כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרֹות הָרִאשֹׁנֹות וְכִי נִסְתְּרוּ מֵעֵינָי
17 כִּי־הִנְנִי בֹורֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וָאָרֶץ חֲדָשָׁה וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנֹות וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל־לֵב
18 כִּי־אִם־שִׂישׂוּ וְגִילוּ עֲדֵי־עַד אֲשֶׁר אֲנִי בֹורֵא כִּי הִנְנִי בֹורֵא אֶת־יְרוּשָׁלִַם גִּילָה וְעַמָּהּ מָשֹׂושׂ
19 וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא־יִשָּׁמַע בָּהּ עֹוד קֹול בְּכִי וְקֹול זְעָקָה
20 לֹא־יִהְיֶה מִשָּׁם עֹוד עוּל יָמִים וְזָקֵן אֲשֶׁר לֹא־יְמַלֵּא אֶת־יָמָיו כִּי הַנַּעַר בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יָמוּת וְהַחֹוטֶא בֶּן־מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל
21 וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם
22 לֹא יִבְנוּ וְאַחֵר יֵשֵׁב לֹא יִטְּעוּ וְאַחֵר יֹאכֵל כִּי־כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי וּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם יְבַלּוּ בְחִירָי
23 לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי יְהוָה הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם
24 וְהָיָה טֶרֶם־יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה עֹוד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע
25 זְאֵב וְטָלֶה יִרְעוּ כְאֶחָד וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל־תֶּבֶן וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמֹו לֹא־יָרֵעוּ וְלֹא־יַשְׁחִיתוּ בְּכָל־הַר קָדְשִׁי אָמַר יְהוָה׃ ס