Isaiah (ישעיה) - Isaia 42

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי־קֹרַח	1 Au maître de chant. Méditation. Des fils de Coré.
2 כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל־אֲפִיקֵי־מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים	2 Comme la biche aspire aux eaux vives, mon âme aspire à toi, mon Dieu.
3 צָמְאָה נַפְשִׁי ׀ לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבֹוא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים	3 Mon âme a soif de Dieu, du Dieu vivant, quand donc irai-je me présenter devant Dieu?
4 הָיְתָה־לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יֹומָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל־הַיֹּום אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ	4 Les larmes nuit et jour sont mon pain, quand on me dit: “Où est ton Dieu?”
5 אֵלֶּה אֶזְכְּרָה ׀ וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי ׀ נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר ׀ בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד־בֵּית אֱלֹהִים בְּקֹול־רִנָּה וְתֹודָה הָמֹון חֹוגֵג	5 Aussi je me rappelle, je me mets à rêver, le temps où je passais entouré de notables jusqu’à la maison de Dieu, alors que résonnaient les louanges et les cris de joie d’une foule en fête.
6 מַה־תִּשְׁתֹּוחֲחִי ׀ נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הֹוחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עֹוד אֹודֶנּוּ יְשׁוּעֹות פָּנָיו	6 Mais pourquoi broyer du noir, ô mon âme, pourquoi ces gémissements où tu te replies? Espère en Dieu: j’irai louer encore celui qui est mon Dieu, le salut de ma face.
7 אֱ‍לֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתֹּוחָח עַל־כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמֹונִים מֵהַר מִצְעָר	7 Le cœur me manque et je me souviens, en ces terres du Jourdain et de l’Hermon: - où es-tu, toute petite montagne?
8 תְּהֹום־אֶל־תְּהֹום קֹורֵא לְקֹול צִנֹּורֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ	8 L’abîme crie à l’abîme l’écho de tes cataractes, tous tes orages, tes vagues ont passé sur moi.
9 יֹומָם ׀ יְצַוֶּה יְהוָה ׀ חַסְדֹּו וּבַלַּיְלָה [שִׁירָהּ כ] (שִׁירֹו ק) עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי	9 Que le Seigneur, de jour, m’envoie sa grâce et que son chant m’accompagne de nuit pour prier mon Dieu vivant.
10 אֹומְרָה ׀ לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה־קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אֹויֵב	10 Je veux dire à mon Dieu, mon rocher: “Pourquoi m’as-tu oublié?” Pourquoi dois-je marcher l’air défait sous l’oppression de l’ennemi,
11 בְּרֶצַח ׀ בְּעַצְמֹותַי חֵרְפוּנִי צֹורְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל־הַיֹּום אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ	11 et ces moqueries de l’adversaire qui me tourmentent jusqu’aux os quand tout le jour ils me disent: “Où est ton Dieu?”
12 מַה־תִּשְׁתֹּוחֲחִי ׀ נַפְשִׁי וּמַה־תֶּהֱמִי עָלָי הֹוחִילִי לֵאלֹהִים כִּי־עֹוד אֹודֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי	12 Mais pourquoi broyer du noir, ô mon âme, pourquoi ces gémissements où tu te replies? Espère en Dieu, j’irai louer encore celui qui est mon Dieu, le salut de ma face.
13 יְהוָה כַּגִּבֹּור יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמֹות יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף־יַצְרִיחַ עַל־אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר׃ ס
14 הֶחֱשֵׁיתִי מֵעֹולָם אַחֲרִישׁ אֶתְאַפָּק כַּיֹּולֵדָה אֶפְעֶה אֶשֹּׁם וְאֶשְׁאַף יָחַד
15 אַחֲרִיב הָרִים וּגְבָעֹות וְכָל־עֶשְׂבָּם אֹובִישׁ וְשַׂמְתִּי נְהָרֹות לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אֹובִישׁ
16 וְהֹולַכְתִּי עִוְרִים בְּדֶרֶךְ לֹא יָדָעוּ בִּנְתִיבֹות לֹא־יָדְעוּ אַדְרִיכֵם אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאֹור וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישֹׁור אֵלֶּה הַדְּבָרִים עֲשִׂיתִם וְלֹא עֲזַבְתִּים
17 נָסֹגוּ אָחֹור יֵבֹשׁוּ בֹשֶׁת הַבֹּטְחִים בַּפָּסֶל הָאֹמְרִים לְמַסֵּכָה אַתֶּם אֱלֹהֵינוּ׃ ס
18 הַחֵרְשִׁים שְׁמָעוּ וְהַעִוְרִים הַבִּיטוּ לִרְאֹות
19 מִי עִוֵּר כִּי אִם־עַבְדִּי וְחֵרֵשׁ כְּמַלְאָכִי אֶשְׁלָח מִי עִוֵּר כִּמְשֻׁלָּם וְעִוֵּר כְּעֶבֶד יְהוָה
20 [רָאִיתָ כ] (רָאֹות ק) רַבֹּות וְלֹא תִשְׁמֹר פָּקֹוחַ אָזְנַיִם וְלֹא יִשְׁמָע
21 יְהוָה חָפֵץ לְמַעַן צִדְקֹו יַגְדִּיל תֹּורָה וְיַאְדִּיר
22 וְהוּא עַם־בָּזוּז וְשָׁסוּי הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ הָיוּ לָבַז וְאֵין מַצִּיל מְשִׁסָּה וְאֵין־אֹמֵר הָשַׁב
23 מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחֹור
24 מִי־נָתַן [לִמְשֹׁוסֶה כ] (לִמְשִׁסָּה ק) יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים הֲלֹוא יְהוָה זוּ חָטָאנוּ לֹו וְלֹא־אָבוּ בִדְרָכָיו הָלֹוךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתֹורָתֹו
25 וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו חֵמָה אַפֹּו וֶעֱזוּז מִלְחָמָה וַתְּלַהֲטֵהוּ מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע וַתִּבְעַר־בֹּו וְלֹא־יָשִׂים עַל־לֵב׃ פ