Isaiah (ישעיה) - Isaia 147

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 הַלְלוּ יָהּ ׀ כִּי־טֹוב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה	1 ALLELUIA. Laudate Dominum, quoniam bonum est psallere Deo nostro, quoniam iucundum est celebrare laudem.
2 בֹּונֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס	2 Aedificans Ierusalem Dominus, dispersos Israelis congregabit.
3 הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבֹותָם	3 Qui sanat contritos corde et alligat plagas eorum;
4 מֹונֶה מִסְפָּר לַכֹּוכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמֹות יִקְרָא	4 qui numerat multitudinem stellarum et omnibus eis nomina vocat.
5 גָּדֹול אֲדֹונֵינוּ וְרַב־כֹּחַ לִתְבוּנָתֹו אֵין מִסְפָּר	5 Magnus Dominus noster et magnus virtute, sapientiae eius non est numerus.
6 מְעֹודֵד עֲנָוִים יְהוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָרֶץ	6 Sustentat mansuetos Dominus, humilians autem peccatores usque ad terram.
7 עֱנוּ לַיהוָה בְּתֹודָה זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנֹּור	7 Praecinite Domino in confessione, psallite Deo nostro in cithara.
8 הַמְכַסֶּה שָׁמַיִם ׀ בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָרֶץ מָטָר הַמַּצְמִיחַ הָרִים חָצִיר	8 Qui operit caelum nubibus et parat terrae pluviam. Qui producit in montibus fenum et herbam servituti hominum.
9 נֹותֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ	9 Qui dat iumentis escam ipsorum et pullis corvorum invocantibus eum.
10 לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא־בְשֹׁוקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה	10 Non in fortitudine equi delectatur, nec in tibiis viri beneplacitum est ei.
11 רֹוצֶה יְהוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְיַחֲלִים לְחַסְדֹּו	11 Beneplacitum est Domino super timentes eum et in eis, qui sperant super misericordia eius.
12 שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלִַם אֶת־יְהוָה הַלְלִי אֱלֹהַיִךְ צִיֹּון	12 Lauda, Ierusalem, Dominum; collauda Deum tuum, Sion.
13 כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָיִךְ בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ	13 Quoniam confortavit seras portarum tuarum, benedixit filiis tuis in te.
14 הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלֹום חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ	14 Qui ponit fines tuos pacem et adipe frumenti satiat te.
15 הַשֹּׁלֵחַ אִמְרָתֹו אָרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרֹו	15 Qui emittit eloquium suum terrae, velociter currit verbum eius.
16 הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר כְּפֹור כָּאֵפֶר יְפַזֵּר	16 Qui dat nivem sicut lanam, pruinam sicut cinerem spargit.
17 מַשְׁלִיךְ קַרְחֹו כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתֹו מִי יַעֲמֹד	17 Mittit crystallum suam sicut buccellas; ante faciem frigoris eius quis sustinebit?
18 יִשְׁלַח דְּבָרֹו וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחֹו יִזְּלוּ־מָיִם	18 Emittet verbum suum et liquefaciet ea, flabit spiritus eius, et fluent aquae.
19 מַגִּיד [דְּבָרֹו כ] (דְּבָרָיו ק) לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל	19 Qui annuntiat verbum suum Iacob, iustitias et iudicia sua Israel.
20 לֹא עָשָׂה כֵן ׀ לְכָל־גֹּוי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְלוּ־יָהּ	20 Non fecit taliter omni nationi et iudicia sua non manifestavit eis. ALLELUIA.