Isaiah (ישעיה) - Isaia 142

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 מַשְׂכִּיל לְדָוִד בִּהְיֹותֹו בַמְּעָרָה תְפִלָּה	1 [Ein Weisheitslied Davids, als er in der Höhle war. Ein Gebet.]
2 קֹולִי אֶל־יְהוָה אֶזְעָק קֹולִי אֶל־יְהוָה אֶתְחַנָּן	2 Mit lauter Stimme schrei ich zum Herrn, laut flehe ich zum Herrn um Gnade.
3 אֶשְׁפֹּךְ לְפָנָיו שִׂיחִי צָרָתִי לְפָנָיו אַגִּיד	3 Ich schütte vor ihm meine Klagen aus, eröffne ihm meine Not.
4 בְּהִתְעַטֵּף עָלַי ׀ רוּחִי וְאַתָּה יָדַעְתָּ נְתִיבָתִי בְּאֹרַח־זוּ אֲהַלֵּךְ טָמְנוּ פַח לִי	4 Wenn auch mein Geist in mir verzagt, du kennst meinen Pfad. Auf dem Weg, den ich gehe, legten sie mir Schlingen.
5 הַבֵּיט יָמִין ׀ וּרְאֵה וְאֵין־לִי מַכִּיר אָבַד מָנֹוס מִמֶּנִּי אֵין דֹּורֵשׁ לְנַפְשִׁי	5 Ich blicke nach rechts und schaue aus, doch niemand ist da, der mich beachtet. Mir ist jede Zuflucht genommen, niemand fragt nach meinem Leben.
6 זָעַקְתִּי אֵלֶיךָ יְהוָה אָמַרְתִּי אַתָּה מַחְסִי חֶלְקִי בְּאֶרֶץ הַחַיִּים	6 Herr, ich schreie zu dir, ich sage: Meine Zuflucht bist du, mein Anteil im Land der Lebenden.
7 הַקְשִׁיבָה ׀ אֶל־רִנָּתִי כִּי־דַלֹּותִי מְאֹד הַצִּילֵנִי מֵרֹדְפַי כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי	7 Vernimm doch mein Flehen; denn ich bin arm und elend. Meinen Verfolgern entreiß mich; sie sind viel stärker als ich.
8 הֹוצִיאָה מִמַּסְגֵּר ׀ נַפְשִׁי לְהֹודֹות אֶת־שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי	8 Führe mich heraus aus dem Kerker, damit ich deinen Namen preise. Die Gerechten scharen sich um mich, weil du mir Gutes tust.