Shemòt (שמות) - Esodo 21

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם	1 Haec sunt iudicia, quae propones eis:
2 כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם	2 Si emeris servum Hebraeum, sex annis serviet tibi; in septimo egredietur liber gratis.
3 אִם־בְּגַפֹּו יָבֹא בְּגַפֹּו יֵצֵא אִם־בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתֹּו עִמֹּו	3 Si solus intraverit, solus exeat; si habens uxorem, et uxor egredietur simul.
4 אִם־אֲדֹנָיו יִתֶּן־לֹו אִשָּׁה וְיָלְדָה־לֹו בָנִים אֹו בָנֹות הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפֹּו	4 Sin autem dominus dederit illi uxorem, et pepererit filios et filias, mulier et liberi eius erunt domini sui; ipse vero exibit solus.
5 וְאִם־אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת־אֲדֹנִי אֶת־אִשְׁתִּי וְאֶת־בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי	5 Quod si dixerit servus: "Diligo dominum meum et uxorem ac liberos, non egrediar liber",
6 וְהִגִּישֹׁו אֲדֹנָיו אֶל־הָאֱלֹהִים וְהִגִּישֹׁו אֶל־הַדֶּלֶת אֹו אֶל־הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת־אָזְנֹו בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדֹו לְעֹלָם׃ ס	6 afferet eum dominus ad Deum et applicabit eum ad ostium vel postes perforabitque aurem eius subula; et erit ei servus in saeculum.
7 וְכִי־יִמְכֹּר אִישׁ אֶת־בִּתֹּו לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים	7 Si quis vendiderit filiam suam in famulam, non egredietur sicut servi exire consueverunt.
8 אִם־רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר־ [לֹא כ] (לֹו ק) יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא־יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדֹו־בָהּ	8 Si displicuerit oculis domini sui, cui tradita fuerat, faciat eam redimi; populo autem alieno vendendi non habebit potestatem, quia fraudavit eam.
9 וְאִם־לִבְנֹו יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנֹות יַעֲשֶׂה־לָּהּ	9 Sin autem filio suo desponderit eam, iuxta morem filiarum faciet illi.
10 אִם־אַחֶרֶת יִקַּח־לֹו שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע	10 Quod si alteram sibi acceperit, cibum et vestimentum et concubitum non negabit.
11 וְאִם־שְׁלָשׁ־אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף׃ ס	11 Si tria ista non fecerit ei, egredietur gratis absque pretio.
12 מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מֹות יוּמָת	12 Qui percusserit hominem, et ille mortuus fuerit, morte moriatur.
13 וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדֹו וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקֹום אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה׃ ס	13 Qui autem non est insidiatus, sed Deus illum tradidit in manus eius, constituam tibi locum, in quem fugere debeat.
14 וְכִי־יָזִד אִישׁ עַל־רֵעֵהוּ לְהָרְגֹו בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת׃ ס	14 Si quis de industria occiderit proximum suum et per insidias, ab altari meo evelles eum, ut moriatur.
15 וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמֹּו מֹות יוּמָת	15 Qui percusserit patrem suum aut matrem, morte moriatur.
16 וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרֹו וְנִמְצָא בְיָדֹו מֹות יוּמָת׃ ס	16 Qui furatus fuerit hominem sive vendiderit eum sive inventus fuerit in manu eius, morte moriatur.
17 וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמֹּו מֹות יוּמָת׃ ס	17 Qui maledixerit patri suo vel matri, morte moriatur.
18 וְכִי־יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה־אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן אֹו בְאֶגְרֹף וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב	18 Si rixati fuerint viri, et percusserit alter proximum suum lapide vel pugno, et ille mortuus non fuerit, sed iacuerit in lectulo,
19 אִם־יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל־מִשְׁעַנְתֹּו וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתֹּו יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא׃ ס	19 si surrexerit et ambulaverit foris super baculum suum, impunitus erit, qui percusserit, ita tamen, ut operas eius deperditas et impensas pro medela restituat.
20 וְכִי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עַבְדֹּו אֹו אֶת־אֲמָתֹו בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדֹו נָקֹם יִנָּקֵם	20 Qui percusserit servum suum vel ancillam virga, et mortui fuerint in manibus eius, ultioni subiacetur.
21 אַךְ אִם־יֹום אֹו יֹומַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפֹּו הוּא׃ ס	21 Sin autem uno die vel duobus supervixerit, non subiacebit poenae, quia pecunia illius est.
22 וְכִי־יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסֹון עָנֹושׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים	22 Si rixati fuerint viri, et percusserit quis mulierem praegnantem et abortivum quidem fecerit, sed aliud quid adversi non acciderit, subiacebit damno, quantum maritus mulieris expetierit, et arbitri iudicaverint.
23 וְאִם־אָסֹון יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ	23 Sin autem quid adversi acciderit, reddet animam pro anima,
24 עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל	24 oculum pro oculo, dentem pro dente, manum pro manu, pedem pro pede,
25 כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה׃ ס	25 adustionem pro adustione, vulnus pro vulnere, livorem pro livore.
26 וְכִי־יַכֶּה אִישׁ אֶת־עֵין עַבְדֹּו אֹו־אֶת־עֵין אֲמָתֹו וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינֹו׃ ס	26 Si percusserit quispiam oculum servi sui aut ancillae et luscos eos fecerit, dimittet eos liberos pro oculo.
27 וְאִם־שֵׁן עַבְדֹּו אֹו־שֵׁן אֲמָתֹו יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנֹּו׃ פ	27 Dentem quoque si excusserit servo vel ancillae suae, dimittet eos liberos pro dente.
28 וְכִי־יִגַּח שֹׁור אֶת־אִישׁ אֹו אֶת־אִשָּׁה וָמֵת סָקֹול יִסָּקֵל הַשֹּׁור וְלֹא יֵאָכֵל אֶת־בְּשָׂרֹו וּבַעַל הַשֹּׁור נָקִי	28 Si bos cornu percusserit virum aut mulierem, et mortui fuerint, lapidibus obruetur, et non comedentur carnes eius; dominus autem bovis innocens erit.
29 וְאִם שֹׁור נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אֹו אִשָּׁה הַשֹּׁור יִסָּקֵל וְגַם־בְּעָלָיו יוּמָת	29 Quod si bos cornupeta fuerit ab heri et nudiustertius, et contestati sunt dominum eius, nec recluserit eum, occideritque virum aut mulierem: et bos lapidibus obruetur, et dominum illius occident.
30 אִם־כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשֹׁו כְּכֹל אֲשֶׁר־יוּשַׁת עָלָיו	30 Quod si pretium ei fuerit impositum, dabit pro anima sua, quidquid fuerit postulatus.
31 אֹו־בֵן יִגָּח אֹו־בַת יִגָּח כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לֹּו	31 Filium quoque vel filiam si cornu percusserit, simili sententiae subiacebit.
32 אִם־עֶבֶד יִגַּח הַשֹּׁור אֹו אָמָה כֶּסֶף ׀ שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשֹּׁור יִסָּקֵל׃ ס	32 Si servum vel ancillam invaserit, triginta siclos argenti dabit domino; bos vero lapidibus opprimetur.
33 וְכִי־יִפְתַּח אִישׁ בֹּור אֹו כִּי־יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל־שָׁמָּה שֹּׁור אֹו חֲמֹור	33 Si quis aperuerit cisternam vel foderit et non operuerit eam, cedideritque bos vel asinus in eam,
34 בַּעַל הַבֹּור יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה־לֹּו׃ ס	34 dominus cisternae reddet pretium iumentorum; quod autem mortuum est, ipsius erit.
35 וְכִי־יִגֹּף שֹׁור־אִישׁ אֶת־שֹׁור רֵעֵהוּ וָמֵת וּמָכְרוּ אֶת־הַשֹּׁור הַחַי וְחָצוּ אֶת־כַּסְפֹּו וְגַם אֶת־הַמֵּת יֶחֱצוּן	35 Si bos alienus bovem alterius vulneraverit, et ille mortuus fuerit, vendent bovem vivum et divident pretium; cadaver autem mortui inter se dispertient.
36 אֹו נֹודַע כִּי שֹׁור נַגָּח הוּא מִתְּמֹול שִׁלְשֹׁם וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שֹׁור תַּחַת הַשֹּׁור וְהַמֵּת יִהְיֶה־לֹּו׃ ס	36 Sin autem notum erat quod bos cornupeta esset ab heri et nudiustertius, et non custodivit eum dominus suus, reddet bovem pro bove et cadaver integrum accipiet.
37 כִּי יִגְנֹב־אִישׁ שֹׁור אֹו־שֶׂה וּטְבָחֹו אֹו מְכָרֹו חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשֹּׁור וְאַרְבַּע־צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה	37 Si quis furatus fuerit bovem aut ovem et occiderit vel vendiderit, quinque boves pro uno bove restituet et quattuor oves pro una ove.