Ezra v'Nechemia (עזרא ונחמיה) - Neemia 5

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַתְּהִי צַעֲקַת הָעָם וּנְשֵׁיהֶם גְּדֹולָה אֶל־אֲחֵיהֶם הַיְּהוּדִים	1 Les gens du peuple et leurs femmes se plaignirent de leurs frères juifs.
2 וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ רַבִּים וְנִקְחָה דָגָן וְנֹאכְלָה וְנִחְיֶה	2 Certains disaient: - “Nous devons donner nos fils et nos filles en gage pour recevoir du blé, manger et vivre.”
3 וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ וּבָתֵּינוּ אֲנַחְנוּ עֹרְבִים וְנִקְחָה דָגָן בָּרָעָב	3 D’autres disaient: - “Nous devons engager nos champs, nos vignes et nos maisons pour recevoir du blé durant cette famine.”
4 וְיֵשׁ אֲשֶׁר אֹמְרִים לָוִינוּ כֶסֶף לְמִדַּת הַמֶּלֶךְ שְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ	4 D’autres encore disaient: - “Pour payer l’impôt du roi, nous avons dû emprunter de l’argent sur nos champs et sur nos vignes.
5 וְעַתָּה כִּבְשַׂר אַחֵינוּ בְּשָׂרֵנוּ כִּבְנֵיהֶם בָּנֵינוּ וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ כֹבְשִׁים אֶת־בָּנֵינוּ וְאֶת־בְּנֹתֵינוּ לַעֲבָדִים וְיֵשׁ מִבְּנֹתֵינוּ נִכְבָּשֹׁות וְאֵין לְאֵל יָדֵנוּ וּשְׂדֹתֵינוּ וּכְרָמֵינוּ לַאֲחֵרִים	5 Nous sommes pourtant du même sang que nos frères et nos enfants valent autant que les leurs; or nous devons donner en gage nos fils et nos filles, et souvent on profite de nos filles. Nous n’y pouvons rien puisque nos champs et nos vignes appartiennent déjà à d’autres que nous.”
6 וַיִּחַר לִי מְאֹד כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֶת־זַעֲקָתָם וְאֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה	6 En entendant cette plainte et ces paroles, je me suis mis dans une grande colère.
7 וַיִּמָּלֵךְ לִבִּי עָלַי וָאָרִיבָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה לָהֶם מַשָּׁא אִישׁ־בְּאָחִיו אַתֶּם נֹשִׁאים וָאֶתֵּן עֲלֵיהֶם קְהִלָּה גְדֹולָה	7 Après y avoir réfléchi, j’ai secoué sévèrement les nobles et les fonctionnaires. Je leur ai dit: - “Chacun de vous fait peser un lourd fardeau sur ses frères!” Alors j’ai convoqué une grande assemblée,
8 וָאֹמְרָה לָהֶם אֲנַחְנוּ קָנִינוּ אֶת־אַחֵינוּ הַיְּהוּדִים הַנִּמְכָּרִים לַגֹּויִם כְּדֵי בָנוּ וְגַם־אַתֶּם תִּמְכְּרוּ אֶת־אֲחֵיכֶם וְנִמְכְּרוּ־לָנוּ וַיַּחֲרִישׁוּ וְלֹא מָצְאוּ דָּבָר׃ ס	8 et je leur ai dit: - “Nous avons selon nos moyens racheté nos frères juifs qui avaient été vendus parmi les nations, et aujourd’hui c’est vous qui vendez vos frères, ou c’est à nous qu’ils sont vendus.” Tous se taisaient, ils n’avaient rien à répliquer.
9 [וַיֹּאמֶר כ] (וָאֹומַר ק) לֹא־טֹוב הַדָּבָר אֲשֶׁר־אַתֶּם עֹשִׂים הֲלֹוא בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ מֵחֶרְפַּת הַגֹּויִם אֹויְבֵינוּ	9 J’ai ajouté: - “Ce que vous faites là n’est vraiment pas bien. Marchez plutôt dans la crainte de notre Dieu et vous n’aurez pas à redouter le mépris des nations ennemies.
10 וְגַם־אֲנִי אַחַי וּנְעָרַי נֹשִׁים בָּהֶם כֶּסֶף וְדָגָן נַעַזְבָה־נָּא אֶת־הַמַּשָּׁא הַזֶּה	10 Moi aussi, et mes frères, et mes hommes, nous leur avons prêté de l’argent et du blé: eh bien, remettons-leur cette dette!
11 הָשִׁיבוּ נָא לָהֶם כְּהַיֹּום שְׂדֹתֵיהֶם כַּרְמֵיהֶם זֵיתֵיהֶם וּבָתֵּיהֶם וּמְאַת הַכֶּסֶף וְהַדָּגָן הַתִּירֹושׁ וְהַיִּצְהָר אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשִׁים בָּהֶם	11 Rendez-leur immédiatement leurs champs, leurs vignes, leurs oliviers et leurs maisons; remettez-leur la dette en argent, en blé, en vin ou en huile qu’ils ont envers vous.”
12 וַיֹּאמְרוּ נָשִׁיב וּמֵהֶם לֹא נְבַקֵּשׁ כֵּן נַעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר אַתָּה אֹומֵר וָאֶקְרָא אֶת־הַכֹּהֲנִים וָאַשְׁבִּיעֵם לַעֲשֹׂות כַּדָּבָר הַזֶּה	12 Tous répondirent: - “Nous rendrons ce que nous avons pris en gage, nous ne réclamerons rien et nous ferons comme tu l’as dit.” Alors j’ai appelé les prêtres et j’ai fait jurer à tout le monde de mettre en pratique cette promesse.
13 גַּם־חָצְנִי נָעַרְתִּי וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָקִים אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתֹו וּמִיגִיעֹו וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק וַיֹּאמְרוּ כָל־הַקָּהָל אָמֵן וַיְהַלְלוּ אֶת־יְהוָה וַיַּעַשׂ הָעָם כַּדָּבָר הַזֶּה	13 Ensuite, j’ai secoué le pli de mon vêtement et j’ai dit: - “Que Dieu secoue ainsi hors de sa maison et de ses biens, tout homme qui ne tiendra pas cette parole! Qu’il soit ainsi secoué et vidé!” Toute l’assemblée répondit: - “Amen!” et on loua Yahvé. Quant au peuple, il respecta cet engagement.
14 גַּם מִיֹּום ׀ אֲשֶׁר־צִוָּה אֹתִי לִהְיֹות פֶּחָם בְּאֶרֶץ יְהוּדָה מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים וְעַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא הַמֶּלֶךְ שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲנִי וְאַחַי לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא אָכַלְתִּי	14 Depuis le jour où l’on m’a nommé gouverneur du pays de Juda, depuis la vingtième année d’Artaxerxès jusqu’à la trente-deuxième année de son règne, c’est-à-dire pendant 12 ans, ni moi, ni mes frères, n’avons touché au “pain du gouverneur”.
15 וְהַפַּחֹות הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־לְפָנַי הִכְבִּידוּ עַל־הָעָם וַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף־שְׁקָלִים אַרְבָּעִים גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל־הָעָם וַאֲנִי לֹא־עָשִׂיתִי כֵן מִפְּנֵי יִרְאַת אֱלֹהִים	15 Les premiers gouverneurs qui m’ont précédé, écrasaient le peuple. Chaque jour ils lui prenaient pour 400 pièces d’argent de pain et de vin, et leurs hommes abusaient du peuple. Moi je n’ai pas fait pareil, car je craignais Dieu.
16 וְגַם בִּמְלֶאכֶת הַחֹומָה הַזֹּאת הֶחֱזַקְתִּי וְשָׂדֶה לֹא קָנִינוּ וְכָל־נְעָרַי קְבוּצִים שָׁם עַל־הַמְּלָאכָה	16 J’étais si absorbé par le travail des remparts que je n’ai pas acheté de champs, et tous mes hommes se trouvaient là pour le travail.
17 וְהַיְּהוּדִים וְהַסְּגָנִים מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וְהַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן־הַגֹּויִם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵינוּ עַל־שֻׁלְחָנִי	17 J’avais à ma table les nobles et les fonctionnaires au nombre de 150, sans compter ceux qui arrivaient des nations étrangères.
18 וַאֲשֶׁר הָיָה נַעֲשֶׂה לְיֹום אֶחָד שֹׁור אֶחָד צֹאן שֵׁשׁ־בְּרֻרֹות וְצִפֳּרִים נַעֲשׂוּ־לִי וּבֵין עֲשֶׂרֶת יָמִים בְּכָל־יַיִן לְהַרְבֵּה וְעִם־זֶה לֶחֶם הַפֶּחָה לֹא בִקַּשְׁתִּי כִּי־כָבְדָה הָעֲבֹדָה עַל־הָעָם הַזֶּה	18 Chaque jour on devait préparer un bœuf, 6 moutons de choix et des volailles: tout cela était à mes frais; tous les 10 jours on apportait de nombreuses outres de vin. Malgré cela, je n’ai pas réclamé le “pain du gouverneur”, car je voyais que ce travail pesait lourdement sur le peuple.
19 זָכְרָה־לִּי אֱלֹהַי לְטֹובָה כֹּל אֲשֶׁר־עָשִׂיתִי עַל־הָעָם הַזֶּה׃ פ	19 Souviens-toi de moi, mon Dieu, n’oublie pas tout ce que j’ai fait pour ce peuple.