Bereshìt (בראשית) - Genesi 41

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַיְאֹר	1 Zwei Jahre später hatte der Pharao einen Traum: Er stand am Nil.
2 וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרֹות יְפֹות מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ	2 Aus dem Nil stiegen sieben gut aussehende, wohlgenährte Kühe und weideten im Riedgras.
3 וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרֹות אֲחֵרֹות עֹלֹות אַחֲרֵיהֶן מִן־הַיְאֹר רָעֹות מַרְאֶה וְדַקֹּות בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרֹות עַל־שְׂפַת הַיְאֹר	3 Nach ihnen stiegen sieben andere Kühe aus dem Nil; sie sahen hässlich aus und waren mager. Sie stellten sich neben die schon am Nilufer stehenden Kühe
4 וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרֹות רָעֹות הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרֹות יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה	4 und die hässlichen, mageren Kühe fraßen die sieben gut aussehenden und wohlgenährten Kühe auf. Dann erwachte der Pharao.
5 וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה ׀ שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹות בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאֹות וְטֹבֹות	5 Er schlief aber wieder ein und träumte ein zweites Mal: An einem einzigen Halm wuchsen sieben Ähren, prall und schön.
6 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקֹּות וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחֹות אַחֲרֵיהֶן	6 Nach ihnen wuchsen sieben kümmerliche, vom Ostwind ausgedörrte Ähren.
7 וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּות אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאֹות וְהַמְּלֵאֹות וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלֹום	7 Die kümmerlichen Ähren verschlangen die sieben prallen, vollen Ähren. Der Pharao wachte auf: Es war ein Traum.
8 וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחֹו וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת־חֲלֹמֹו וְאֵין־פֹּותֵר אֹותָם לְפַרְעֹה	8 Am Morgen fühlte er sich beunruhigt; er schickte hin und ließ alle Wahrsager und Weisen Ägyptens rufen. Der Pharao erzählte ihnen seine Träume, doch keiner war da, der sie ihm hätte deuten können.
9 וַיְדַבֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר אֶת־חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיֹּום	9 Da sagte der Obermundschenk zum Pharao: Heute muss ich an meine Verfehlung erinnern:
10 פַּרְעֹה קָצַף עַל־עֲבָדָיו וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים	10 Als der Pharao über seine Diener aufgebracht war, gab er mich ins Haus des Obersten der Leibwache in Haft, mich und den Oberbäcker.
11 וַנַּחַלְמָה חֲלֹום בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא אִישׁ כְּפִתְרֹון חֲלֹמֹו חָלָמְנוּ	11 Da hatten wir, ich und er, in derselben Nacht einen Traum, der für jeden eine besondere Bedeutung haben sollte.
12 וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי עֶבֶד לְשַׂר הַטַּבָּחִים וַנְּסַפֶּר־לֹו וַיִּפְתָּר־לָנוּ אֶת־חֲלֹמֹתֵינוּ אִישׁ כַּחֲלֹמֹו פָּתָר	12 Dort war mit uns zusammen ein junger Hebräer, ein Sklave des Obersten der Leibwache. Wir erzählten ihm unsere Träume und er legte sie uns aus. Jedem gab er die zutreffende Deutung.
13 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר־לָנוּ כֵּן הָיָה אֹתִי הֵשִׁיב עַל־כַּנִּי וְאֹתֹו תָלָה	13 Wie er es uns gedeutet hatte, so geschah es: Mich setzte man wieder in mein Amt ein, den andern hängte man auf.
14 וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת־יֹוסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן־הַבֹּור וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל־פַּרְעֹה	14 Da schickte der Pharao hin und ließ Josef rufen. Man holte ihn schnell aus dem Gefängnis, schor ihm die Haare, er zog andere Kleider an und kam zum Pharao.
15 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יֹוסֵף חֲלֹום חָלַמְתִּי וּפֹתֵר אֵין אֹתֹו וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלֹום לִפְתֹּר אֹתֹו	15 Der Pharao sagte zu Josef: Ich hatte einen Traum, doch keiner kann ihn deuten. Von dir habe ich aber gehört, du brauchst einen Traum nur zu hören, dann kannst du ihn deuten.
16 וַיַּעַן יֹוסֵף אֶת־פַּרְעֹה לֵאמֹר בִּלְעָדָי אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת־שְׁלֹום פַּרְעֹה	16 Josef antwortete dem Pharao: Nicht ich, sondern Gott wird zum Wohl des Pharao eine Antwort geben.
17 וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל־יֹוסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל־שְׂפַת הַיְאֹר	17 Da sagte der Pharao zu Josef: In meinem Traum stand ich am Nilufer.
18 וְהִנֵּה מִן־הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרֹות בְּרִיאֹות בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ	18 Aus dem Nil stiegen sieben wohlgenährte, stattliche Kühe und weideten im Riedgras.
19 וְהִנֵּה שֶׁבַע־פָּרֹות אֲחֵרֹות עֹלֹות אַחֲרֵיהֶן דַּלֹּות וְרָעֹות תֹּאַר מְאֹד וְרַקֹּות בָּשָׂר לֹא־רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ	19 Nach ihnen stiegen sieben andere Kühe herauf, elend, sehr hässlich und mager. Nie habe ich in ganz Ägypten so hässliche Kühe gesehen.
20 וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרֹות הָרַקֹּות וְהָרָעֹות אֵת שֶׁבַע הַפָּרֹות הָרִאשֹׁנֹות הַבְּרִיאֹת	20 Die mageren und hässlichen Kühe fraßen die sieben ersten, fetten auf.
21 וַתָּבֹאנָה אֶל־קִרְבֶּנָה וְלֹא נֹודַע כִּי־בָאוּ אֶל־קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ	21 Sie verschwanden in ihrem Bauch, aber man merkte nicht, dass sie darin waren; sie sahen genauso elend aus wie vorher. Dann wachte ich auf.
22 וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה ׀ שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבֹות	22 Weiter sah ich in meinem Traum: Auf einem einzigen Halm gingen sieben volle, schöne Ähren auf.
23 וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמֹות דַּקֹּות שְׁדֻפֹות קָדִים צֹמְחֹות אַחֲרֵיהֶם	23 Nach ihnen wuchsen sieben taube, kümmerliche, vom Ostwind ausgedörrte Ähren.
24 וַתִּבְלַעְןָ הָשִׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הַטֹּבֹות וָאֹמַר אֶל־הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי	24 Die kümmerlichen Ähren verschlangen die sieben schönen Ähren. Ich habe das den Wahrsagern erzählt, aber keiner konnte mir die Deutung sagen.
25 וַיֹּאמֶר יֹוסֵף אֶל־פַּרְעֹה חֲלֹום פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה	25 Darauf sagte Josef zum Pharao: Der Traum des Pharao ist ein und derselbe. Gott sagt dem Pharao an, was er vorhat:
26 שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלֹום אֶחָד הוּא	26 Die sieben schönen Kühe sind sieben Jahre und die sieben schönen Ähren sind sieben Jahre. Es ist ein und derselbe Traum.
27 וְשֶׁבַע הַפָּרֹות הָרַקֹּות וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִׁבֳּלִים הָרֵקֹות שְׁדֻפֹות הַקָּדִים יִהְיוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב	27 Die sieben mageren und hässlichen Kühe, die nachher heraufkamen, sind sieben Jahre und die sieben leeren, vom Ostwind ausgedörrten Ähren sind sieben Jahre Hungersnot.
28 הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל־פַּרְעֹה אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה הֶרְאָה אֶת־פַּרְעֹה	28 Das ist es, was ich meinte, als ich zum Pharao sagte: Gott ließ den Pharao sehen, was er vorhat:
29 הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאֹות שָׂבָע גָּדֹול בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	29 Sieben Jahre kommen, da wird großer Überfluss in ganz Ägypten sein.
30 וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב אַחֲרֵיהֶן וְנִשְׁכַּח כָּל־הַשָּׂבָע בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְכִלָּה הָרָעָב אֶת־הָאָרֶץ	30 Nach ihnen aber werden sieben Jahre Hungersnot heraufziehen: Da wird der ganze Überfluss in Ägypten vergessen sein und Hunger wird das Land auszehren.
31 וְלֹא־יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי־כֵן כִּי־כָבֵד הוּא מְאֹד	31 Dann wird man nichts mehr vom Überfluss im Land merken wegen des Hungers, der danach kommt; denn er wird sehr drückend sein.
32 וְעַל הִשָּׁנֹות הַחֲלֹום אֶל־פַּרְעֹה פַּעֲמָיִם כִּי־נָכֹון הַדָּבָר מֵעִם הָאֱלֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱלֹהִים לַעֲשֹׂתֹו	32 Dass aber der Pharao gleich zweimal träumte, bedeutet: Die Sache steht bei Gott fest und Gott wird sie bald ausführen.
33 וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבֹון וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	33 Nun sehe sich der Pharao nach einem klugen, weisen Mann um und setze ihn über Ägypten.
34 יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל־הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת־אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע	34 Der Pharao möge handeln: Er bestelle Bevollmächtigte über das Land und besteuere Ägypten mit einem Fünftel in den sieben Jahren des Überflusses.
35 וְיִקְבְּצוּ אֶת־כָּל־אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה וְיִצְבְּרוּ־בָר תַּחַת יַד־פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ	35 Die Bevollmächtigten sollen alles Brotgetreide der kommenden guten Jahre sammeln und auf Weisung des Pharao Korn aufspeichern; das Brotgetreide sollen sie in den Städten sicherstellen.
36 וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדֹון לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְלֹא־תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב	36 Das Brotgetreide soll dem Land als Rücklage dienen für die sieben Jahre der Hungersnot, die über Ägypten kommen werden. Dann wird das Land nicht an Hunger zugrunde gehen.
37 וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל־עֲבָדָיו	37 Die Rede gefiel dem Pharao und allen seinen Hofleuten.
38 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בֹּו	38 Der Pharao sagte zu ihnen: Finden wir einen Mann wie diesen hier, einen, in dem der Geist Gottes wohnt?
39 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יֹוסֵף אַחֲרֵי הֹודִיעַ אֱלֹהִים אֹותְךָ אֶת־כָּל־זֹאת אֵין־נָבֹון וְחָכָם כָּמֹוךָ	39 Dann sagte der Pharao zu Josef: Nachdem dich Gott all das hat wissen lassen, gibt es niemand, der so klug und weise wäre wie du.
40 אַתָּה תִּהְיֶה עַל־בֵּיתִי וְעַל־פִּיךָ יִשַּׁק כָּל־עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ	40 Du sollst über meinem Hause stehen und deinem Wort soll sich mein ganzes Volk beugen. Nur um den Thron will ich höher sein als du.
41 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יֹוסֵף רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	41 Der Pharao sagte weiter zu Josef: Hiermit stelle ich dich über ganz Ägypten.
42 וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת־טַבַּעְתֹּו מֵעַל יָדֹו וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל־יַד יֹוסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתֹו בִּגְדֵי־שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל־צַוָּארֹו	42 Der Pharao nahm den Siegelring von seiner Hand und steckte ihn Josef an die Hand. Er bekleidete ihn mit Byssusgewändern und legte ihm die goldene Kette um den Hals.
43 וַיַּרְכֵּב אֹתֹו בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר־לֹו וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתֹון אֹתֹו עַל כָּל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	43 Dann ließ er ihn seinen zweiten Wagen besteigen. Man rief vor ihm aus: Achtung! So stellte er ihn über ganz Ägypten.
44 וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל־יֹוסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא־יָרִים אִישׁ אֶת־יָדֹו וְאֶת־רַגְלֹו בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	44 Der Pharao sagte zu Josef: Ich bin der Pharao, aber ohne dich soll niemand seine Hand oder seinen Fuß regen in ganz Ägypten.
45 וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם־יֹוסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן־לֹו אֶת־אָסְנַת בַּת־פֹּוטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יֹוסֵף עַל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	45 Der Pharao verlieh Josef den Namen Zafenat-Paneach und gab ihm Asenat, die Tochter Potiferas, des Priesters von On, zur Frau. So wurde Josef Herr über Ägypten.
46 וְיֹוסֵף בֶּן־שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדֹו לִפְנֵי פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרָיִם וַיֵּצֵא יֹוסֵף מִלִּפְנֵי פַרְעֹה וַיַּעְבֹר בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם	46 Josef war dreißig Jahre alt, als er vor dem Pharao, dem König von Ägypten, stand. Josef ging vom Pharao weg und durchzog ganz Ägypten.
47 וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים	47 Das Land brachte in den sieben Jahren des Überflusses überreichen Ertrag.
48 וַיִּקְבֹּץ אֶת־כָּל־אֹכֶל ׀ שֶׁבַע שָׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן־אֹכֶל בֶּעָרִים אֹכֶל שְׂדֵה־הָעִיר אֲשֶׁר סְבִיבֹתֶיהָ נָתַן בְּתֹוכָהּ	48 Josef ließ während der sieben Jahre, in denen es Überfluss gab, alles Brotgetreide in Ägypten sammeln und in die Städte schaffen. Das Getreide der Felder rings um jede Stadt ließ er dort hineinbringen.
49 וַיִּצְבֹּר יֹוסֵף בָּר כְּחֹול הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי־חָדַל לִסְפֹּר כִּי־אֵין מִסְפָּר	49 So speicherte Josef Getreide in sehr großer Menge auf, wie Sand am Meer, bis man aufhören musste, es zu messen, weil man es nicht mehr messen konnte.
50 וּלְיֹוסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבֹוא שְׁנַת הָרָעָב אֲשֶׁר יָלְדָה־לֹּו אָסְנַת בַּת־פֹּוטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹון	50 Ein Jahr, bevor die Hungersnot kam, wurden Josef zwei Söhne geboren. Asenat, die Tochter Potiferas, des Priesters von On, gebar sie ihm.
51 וַיִּקְרָא יֹוסֵף אֶת־שֵׁם הַבְּכֹור מְנַשֶּׁה כִּי־נַשַּׁנִי אֱלֹהִים אֶת־כָּל־עֲמָלִי וְאֵת כָּל־בֵּית אָבִי	51 Josef nannte den Erstgeborenen Manasse (Vergessling), denn er sagte: Gott hat mich all meine Sorge und mein ganzes Vaterhaus vergessen lassen.
52 וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי־הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי	52 Den zweiten Sohn nannte er Efraim (Fruchtbringer), denn er sagte: Gott hat mich fruchtbar werden lassen im Lande meines Elends.
53 וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם	53 Die sieben Jahre des Überflusses in Ägypten gingen zu Ende
54 וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבֹוא כַּאֲשֶׁר אָמַר יֹוסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל־הָאֲרָצֹות וּבְכָל־אֶרֶץ מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם	54 und es begannen die sieben Jahre der Hungersnot, wie es Josef vorausgesagt hatte. Eine Hungersnot brach über alle Länder herein, in ganz Ägypten aber gab es Brot.
55 וַתִּרְעַב כָּל־אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל־מִצְרַיִם לְכוּ אֶל־יֹוסֵף אֲשֶׁר־יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ	55 Da ganz Ägypten Hunger hatte, schrie das Volk zum Pharao nach Brot. Der Pharao aber sagte zu den Ägyptern: Geht zu Josef! Tut, was er euch sagt.
56 וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יֹוסֵף אֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם	56 Als die Hungersnot über das ganze Land gekommen war, öffnete Josef alle Speicher und verkaufte Getreide an die Ägypter. Aber der Hunger wurde immer drückender in Ägypten.
57 וְכָל־הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל־יֹוסֵף כִּי־חָזַק הָרָעָב בְּכָל־הָאָרֶץ	57 Auch alle Welt kam nach Ägypten, um bei Josef Getreide zu kaufen; denn der Hunger wurde immer drückender auf der ganzen Erde.