1 לכן גם אנחנו אשר ענן עדים רב כזה סבב אתנו נשליכה ממנו כל טרח והחטא המקיף עלינו ונרוצה בתוחלת את המרוצה הערוכה לפנינו | 1 לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה סֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בַתּוֹחֶלֶת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ |
2 ונביטה אל ישוע ראש האמונה ומשלימה אשר בעד השמחה השמורה לו סבל את הצלב ויבז החרפה וישב לימין כסא האלהים | 2 וְנַבִּיטָה אֶל־יֵשׁוּעַ רֹאשׁ הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ אֲשֶׁר בְּעַד הַשִּׂמְחָה הַשְּׁמוּרָה לוֹ סָבַל אֶת־הַצְּלָב וַיִּבֶז הַחֶרְפָּה וַיֵּשֶׁב לִימִין כִּסֵּא הָאֱלֹהִים |
3 התבוננו אליו אשר נשא כלמת חטאים גדולה כזאת למען לא תיעפו ולא תיגעו בנפשותיכם | 3 הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו אֲשֶׁר־נָשָׂא כְּלִמַּת חַטָּאִים גְּדוֹלָה כָזֹאת לְמַעַן לֹא תִיעֲפוּ וְלֹא תִיגְעוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם |
4 עדין לא עמדתם עד לדם במלחמתכם עם החטא | 4 עֲדַיִן לֹא עֲמַדְתֶּם עַד־לַדָּם בְּמִלְחַמְתְּכֶם עִם־הַחֵטְא |
5 ותשכחו דבר הנחומים המדבר אליכם כמו אל בנים לאמר מוסר יהוה בני אל תמאס ואל תקץ בתוכחתו | 5 וַתִּשְׁכְּחוּ דְּבַר הַנִּחוּמִים הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּמוֹ אֶל־בָּנִים לֵאמֹר מוּסַר יְהוָֹה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ |
6 כי את אשר יאהב יהוה יוכיח יכאב את בן ירצה | 6 כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָֹה יוֹכִיחַ יַכְאִב אֶת־בֵּן יִרְצֶה |
7 אם סבלים אתם מוסר דעו כי כאב עם בניו כן מתנהג אלהים עמכם כי איה הבן אשר אביו לא ייסרנו | 7 אִם־סֹבְלִים אַתֶּם מוּסָר דְּעוּ כִּי־כְאָב עִם־בָּנָיו כֵּן מִתְנַהֵג אֱלֹהִים עִמָּכֶם כִּי אַיֵּה הַבֵּן אֲשֶׁר אָבִיו לֹא יְיַסְּרֶנּוּ |
8 אך אם תהיו באין מוסר אשר היה מנת כלם אז ממזרים אתם ולא בנים | 8 אַךְ אִם־תִּהְיוּ בְאֵין־מוּסָר אֲשֶׁר הָיָה מְנָת כֻּלָּם אָז מַמְזֵרִים אַתֶּם וְלֹא בָנִים |
9 ועוד אם אבות בשרנו היו מיסרים אתנו ונירא מהם אף כי נכנע לפני אבי הרוחות ונחיה | 9 וְעוֹד אִם־אֲבוֹת בְּשָׂרֵנוּ הָיוּ מְיַסְּרִים אֹתָנוּ וַנִּירָא מֵהֶם אַף כִּי־נִכָּנַע לִפְנֵי אֲבִי הָרוּחוֹת וְנִחְיֶה |
10 כי המה יסרונו כטוב בעיניהם לימים מעטים אבל זה להועיל למען יהיה לנו חלק בקדשתו | 10 כִּי הֵמָּה יִסְּרוּנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם לְיָמִים מְעַטִּים אֲבָל זֶה לְהוֹעִיל לְמַעַן יִהְיֶה־לָּנוּ חֵלֶק בִּקְדֻשָּׁתוֹ |
11 וכל מוסר בעת עברו עלינו איננו שמחה בעינינו כי אם יגון אולם באחריתו יתן פרי שלום לצדקה למלמדים בו | 11 וְכָל־מוּסָר בְּעֵת עָבְרוֹ עָלֵינוּ אֵינֶנּוּ שִׂמְחָה בְעֵינֵינוּ כִּי אִם־יָגוֹן אוּלָם בְּאַחֲרִיתוֹ יִתֵּן פְּרִי שָׁלוֹם לִצְדָקָה לַמְלֻמָּדִים בּוֹ |
12 על כן חזקו ידים רפות וברכים כשלות | 12 עַל־כֵּן חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת |
13 ומעגל רגליכם פלסו למען לא תטה הצלעה מן הדרך כי אם תרפא | 13 וּמַעְגַּל רַגְלֵיכֶם פַּלֵּסוּ לְמַעַן לֹא־תִטֶּה הַצֹּלֵעָה מִן־הַדֶּרֶךְ כִּי אִם־תֵּרָפֵא |
14 רדפו את השלום עם כל אדם ואת הקדשה אשר בלעדיה לא יראה איש את האדון | 14 רִדְפוּ אֶת־הַשָּׁלוֹם עִם־כָּל־אָדָם וְאֵת הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר בִּלְעָדֶיהָ לֹא־יִרְאֶה אִישׁ אֶת־הָאָדוֹן |
15 והזהרו פן יש בכם איש מתאחר מחסד אלהים פן יוגיעכם שרש פרה לענה ויטמאו בו רבים | 15 וְהִזָּהֲרוּ פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ מִתְאַחֵר מֵחֶסֶד אֱלֹהִים פֶּן־יוֹגִיעֲכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה לַעֲנָה וְיִטַּמְּאוּ בוֹ רַבִּים |
16 פן ימצא בכם זנה או חלל כעשו אשר בנזיד אחד מכר את בכורתו | 16 פֶּן־יִמָּצֵא בָכֶם זֹנֶה אוֹ חָלָל כְּעֵשָׂו אֲשֶׁר בְּנָזִיד אֶחָד מָכַר אֶת־בְּכוֹרָתוֹ |
17 הלא ידעתם כי גם נמאס אחרי כן כאשר רצה לרשת את הברכה כי לא מצא מקום לתשובה אף בקש אותה בדמעות | 17 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי־גַם נִמְאַס אַחֲרֵי כֵן כַּאֲשֶׁר רָצָה לָרֶשֶׁת אֶת־הַבְּרָכָה כִּי לֹא־מָצָא מָקוֹם לִתְשׁוּבָה אַף כִּי־בִקֵּשׁ אוֹתָהּ בִּדְמָעוֹת |
18 כי לא באתם אל הר נמשש ובער באש ולא אל ענן וערפל וסערה | 18 כִּי לֹא־בָאתֶם אֶל־הַר נִמְשָׁשׁ וּבֹעֵר בָּאֵשׁ וְלֹא אֶל־עָנָן וַעֲרָפֶל וּסְעָרָה |
19 ולא לקול שופר ולקול הדברים אשר שמעיו בקשו שלא יוסיף לדבר עמהם עוד | 19 וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וּלְקוֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שֹׁמְעָיו בִּקְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּהֶם עוֹד |
20 כי לא יכלו לשאת את אשר צוו ואם בהמה תגע בהר סקל תקסל או ירה תירה בחצים | 20 כִּי לֹא־יָכְלוּ לָשֵׂאת אֵת אֲשֶׁר צֻוּוּ וְאִם־בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקֹל תִּסָּקֵל אוֹ־יָרֹה תִיָּרֶה בַּחִצִּים |
21 והמראה היה נורא עד מאד ויאמר משה יגרתי וחרדתי | 21 וְהַמַּרְאֶה הָיָה נוֹרָא עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר משֶׁה יָגֹרְתִּי וְחָרָדְתִּי |
22 כי אם באתם אל הר ציון ואל עיר אלהים חיים אל ירושלים שבשמים | 22 כִּי אִם־בָּאתֶם אֶל־הַר צִיּוֹן וְאֶל־עִיר אֱלֹהִים חַיִּים אֶל־יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבַּשָּׁמָיִם |
23 ואל עצרת רבבות המלאכים ועדת הבכורים הכתובים בשמים ואל אלהים שפט הכל ואל רוחות הצדיקים הנשלמים | 23 וְאֶל־עֲצֶרֶת רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים וַעֲדַת הַבְּכוֹרִים הַכְּתוּבִים בָּשָּׁמָיִם וְאֶל־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הַכֹּל וְאֶל־רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁלָמִים |
24 ואל ישוע סרסר הברית החדשה ואל דם ההזאה המיטיב דבר מדם הבל | 24 וְאֶל־יֵשׁוּעַ מֵלִיץ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה וְאֶל־דַּם הַהַזָּאָה הַמֵּיטִיב דַּבֵּר מִדַּם־הָבֶל |
25 לכן ראו פן תמאנו לשמע אל המדבר כי הן לא נמלטו המאנים לשמע אל המדבר עמהם בארץ אף אנחנו אם נמאן לשמע בקול המדבר מן השמים | 25 לָכֵן רְאוּ פֶּן־תְּמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ אֶל־הַמְדַבֵּר כִּי הֵן לֹא נִמְלְטוּ הַמֵּאֲנִים לִשְׁמֹעַ אֶל־הַמְדַבֵּר עִמָּהֶם בָּאָרֶץ אַף כִּי־אֲנַחְנוּ אִם־נְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַמְדַבֵּר מִן־הַשָּׁמָיִם |
26 אשר קולו הרעיש אז את הארץ ועתה זה הבטיח לאמר עוד אחת ואני מרעיש לא לבד את הארץ כי גם את השמים | 26 אֲשֶׁר קוֹלוֹ הִרְעִישׁ אָז אֶת־הָאָרֶץ וְעַתָּה זֶה הִבְטִיחַ לֵאמֹר עוֹד אַחַת וַאֲנִי מַרְעִישׁ לֹא לְבַד אֶת־הָאָרֶץ כִּי־גַם אֶת־הַשָּׁמָיִם |
27 וזו עוד אחת שאמר משמיע חליפת הנרעשים אשר הם עשוים למען יעמד אשר איננו נרעש | 27 וְזוּ עוֹד אַחַת שֶׁאָמַר מַשְׁמִיעַ חֲלִיפַת הַנִּרְעָשִׁים אֲשֶׁר הֵם עֲשֹוּיִם לְמַעַן יַעֲמֹד אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִרְעָשׁ |
28 לכן אנחנו המקבלים מלכות אשר לא תמוט נבאה נא בתודה ונעבד בה את האלהים לרצון לו בצניעות וביראה | 28 לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים לְרָצוֹן לוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה |
29 כי אלהינו אש אכלה הוא | 29 כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא |