Prima lettera a Timoteo (מכתב ראשון לטימותי) 7

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את עצמנו מכל טמאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביראת אלהים	1 לָכֵן חֲבִיבָי בִּהְיוֹת לָנוּ הַהַבְטָחוֹת הָאֵלֶּה נְטַהֲרָה אֶת־עַצְמֵנוּ מִכָּל־טֻמְאַת בָּשָׂר וָרוּחַ לְהַשְׁלִים קְדֻשָּׁתֵנוּ בְּיִרְאַת אֱלֹהִים
2 תנו לנו מקום בלבבכם לא חמסנו איש לא חבלנו איש לא עשקנו איש	2 תְּנוּ־לָנוּ מָקוֹם בִּלְבַבְכֶם לֹא חָמַסְנוּ אִישׁ לֹא חִבַּלְנוּ אִישׁ לֹא עָשַׁקְנוּ אִישׁ
3 לא לחיב אתכם אני מדבר הלא הקדמתי לאמר כי אתם בלבנו יחד למות ויחד לחיות	3 לֹא לְחַיֵּב אֶתְכֶם אֲנִי מְדַבֵּר הֲלֹא הִקְדַּמְתִּי לֵאמֹר כִּי אַתֶּם בְּלִבֵּנוּ יַחַד לָמוּת וְיַחַד לִחְיוֹת
4 רב בטחוני עליכם רבה תהלתי בכם מלאתי נחמה שבעתי שמחות בכל לחצנו	4 רַב בִּטְחוֹנִי עֲלֵיכֶם רַבָּה תְּהִלָּתִי בָּכֶם מָלֵאתִי נֶחָמָה שָׂבַעְתִּי שְׂמָחוֹת בְּכָל־לַחֲצֵנוּ
5 כי גם בבאנו אל מקדוניא לא היתה מרגעה לבשרנו רק נלחצנו בכל מחוץ מלחמות ומחדרים אימה	5 כִּי גַּם־בְּבֹאֵנוּ אֶל־מַקְדּוֹנְיָא לֹא־הָיְתָה מַרְגֵּעָה לִבְשָׂרֵנוּ רַק־נִלְחַצְנוּ בַכֹּל מִחוּץ מִלְחָמוֹת וּמֵחֲדָרִים אֵימָה
6 אבל האלהים המנחם את השפלים נחם אתנו בבוא טיטוס	6 אֲבָל הָאֱלֹהִים הַמְנַחֵם אֶת־הַשְּׁפָלִים נִחַם אֹתָנוּ בְּבוֹא טִיטוֹס
7 ולא בבאו לבד כי אם גם בנחמה אשר נחם בכם בהגידו לנו את תשוקתכם ואת אבלכם ואת קנאתכם לי ובכן הוספתי לשמוח	7 וְלֹא בְּבוֹאוֹ לְבָד כִּי אִם־גַּם בַּנֶּחָמָה אֲשֶׁר נֻחַם בָּכֶם בְּהַגִּידוֹ לָנוּ אֶת־עֶרְגַּתְכֶם וְאֶת־אֶבְלְכֶם וְאֶת־קִנְאַתְכֶם לִי וּבְכֵן הוֹסַפְתִּי לִשְׂמוֹחַ
8 כי גם אם העצבתי אתכם באגרת אינני מתחרט גם כי התחרטתי לפני מזה בראותי כי האגרת ההיא העציבה אתכם ואף אם לשעה	8 כִּי גַּם־אִם־הֶעֱצַבְתִּי אֶתְכֶם בָּאִגֶּרֶת אֵינֶנִּי מִתְחָרֵט גַּם כִּי־הִתְחָרַטְתִּי לִפְנֵי מִזֶּה בִּרְאוֹתִי כִּי־הָאִגֶּרֶת הַהִיא הֶעֱצִיבָה אֶתְכֶם וְאַף אִם־לְשָׁעָה
9 עתה אני שמח לא על אשר נעצבתם כי אם על אשר נעצבתם לתשובה כי נעצבתם כרצון אלהים למען לא תשאו נזק במאומה על ידנו	9 עַתָּה אֲנִי שָׂמֵחַ לֹא עַל־אֲשֶׁר נֶעֱצַבְתֶּם כִּי אִם־עַל־אֲשֶׁר נֶעֱצַבְתֶּם לִתְשׁוּבָה כִּי נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים לְמַעַן לֹא־תִשְׂאוּ נֶזֶק בִּמְאוּמָה עַל־יָדֵנוּ
10 כי העצבת שהיא כרצון אלהים תפעל תשובה לישועה אשר איש לא יתחרט עליה אבל עצבת העולם פעלת את המות	10 כִּי הָעַצֶּבֶת שֶׁהִיא כִּרְצוֹן אֱלֹהִים תִּפְעַל תְּשׁוּבָה לִישׁוּעָה אֲשֶׁר אִישׁ לֹא יִתְחָרֵט עָלֶיהָ אֲבָל עַצְּבַת הָעוֹלָם פֹּעֶלֶת אֶת־הַמָּוֶת
11 כי ראו נא את אשר נעצבתם כרצון אלהים כמה הביא אתכם זה לידי זריזות גם להתנצלות גם לרגז גם ליראה גם לתשוקה גם לקנאה גם לנקמה ובכל הוכחתם כי נקיים אתם בדבר ההוא	11 כִּי רְאוּ־נָא אֵת אֲשֶׁר־נֶעֱצַבְתֶּם כִּרְצוֹן אֱלֹהִים כַּמָּה הֵבִיא אֶתְכֶם זֶה לִידֵי זְרִיזוּת גַּם לְהִתְנַצְּלוּת גַּם־לְרֹגֶז גַּם לְיִרְאָה גַּם לְעֶרְגָה גַּם לְקִנְאָה גַּם לִנְקָמָה וּבַכֹּל הוֹכַחְתֶּם כִּי־נְקִיִּים אַתֶּם בַּדָּבָר הַהוּא
12 לכן גם אם כתבתי לכם לא כתבתי בעבור העלב ולא בעבור הנעלב רק למען תגלה בכם זריזותנו בעדכם לפני האלהים	12 לָכֵן גַּם אִם־כָּתַבְתִּי לָכֶם לֹא כָתַבְתִּי בַּעֲבוּר הָעֹלֵב וְלֹא בַּעֲבוּר הַנֶּעֱלָב רַק לְמַעַן תִּגָּלֶה בָכֶם זְרִיזוּתֵנוּ בַעַדְכֶם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
13 ובעבור זאת נחמנו בנחמתכם ועוד שמחה יתרה היתה לנו בשמחת טיטוס כי הונח רוחו על ידי כלכם	13 וּבַעֲבוּר־זֹאת נֻחַמְנוּ בְנֶחָמַתְכֶם וְעוֹד שִׂמְחָה יְתֵרָה הָיְתָה לָּנוּ בְּשִׂמְחַת טִיטוֹס כִּי־הוּנַח רוּחוֹ עַל־יְדֵי כֻלְּכֶם
14 כי במה שהתהללתי לפניו בכם לא נכלמתי כי כמו שדברנו הכל אליכם באמת כן גם תהלתנו אל טיטוס היתה אמת	14 כִּי בְּמַה־שֶּׁהִתְהַלַּלְתִּי לְפָנָיו בָּכֶם לֹא נִכְלָמְתִּי כִּי כְמוֹ שֶׁדִּבַּרְנוּ הַכֹּל אֲלֵיכֶם בֶּאֱמֶת כֵּן גַּם־תְּהִלָּתֵנוּ אֶל־טִיטוֹס הָיְתָה אֱמֶת
15 וביותר מעיו המו לכם בזכרו את משמעת כלכם ואת אשר קבלתם אתו ביראה ובחרדה	15 וּבְיוֹתֵר מֵעָיו הָמוּ לָכֶם בְּזָכְרוֹ אֶת־מִשְׁמַעַת כֻּלְּכֶם וְאֵת אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם אֹתוֹ בְּיִרְאָה וּבַחֲרָדָה
16 לכן אני שמח כי בכל דבר יאמץ לבי בכם	16 לָכֵן אֲנִי שָׂמֵחַ כִּי בְכָל־דָּבָר יֶאֱמַץ לִבִּי בָּכֶם