Micà (מיכה) - Michea 33

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
2 בן אדם דבר אל בני עמך ואמרת אליהם ארץ כי אביא עליה חרב ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם ונתנו אתו להם לצפה	2 בֶּן־אָדָם דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶרֶץ כִּי־אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב וְלָקְחוּ עַם־הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם וְנָתְנוּ אֹתֹו לָהֶם לְצֹפֶה
3 וראה את החרב באה על הארץ ותקע בשופר והזהיר את העם	3 וְרָאָה אֶת־הַחֶרֶב בָּאָה עַל־הָאָרֶץ וְתָקַע בַּשֹּׁופָר וְהִזְהִיר אֶת־הָעָם
4 ושמע השמע את קול השופר ולא נזהר ותבוא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה	4 וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת־קֹול הַשֹּׁופָר וְלֹא נִזְהָר וַתָּבֹוא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ דָּמֹו בְרֹאשֹׁו יִהְיֶה
5 את קול השופר שמע ולא נזהר דמו בו יהיה והוא נזהר נפשו מלט	5 אֵת קֹול הַשֹּׁופָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר דָּמֹו בֹּו יִהְיֶה וְהוּא נִזְהָר נַפְשֹׁו מִלֵּט
6 והצפה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נפש הוא בעונו נלקח ודמו מיד הצפה אדרש	6 וְהַצֹּפֶה כִּי־יִרְאֶה אֶת־הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא־תָקַע בַּשֹּׁופָר וְהָעָם לֹא־נִזְהָר וַתָּבֹוא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ הוּא בַּעֲוֹנֹו נִלְקָח וְדָמֹו מִיַּד־הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ׃ ס
7 ואתה בן אדם צפה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר והזהרת אתם ממני	7 וְאַתָּה בֶן־אָדָם צֹפֶה נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַעְתָּ מִפִּי דָּבָר וְהִזְהַרְתָּ אֹתָם מִמֶּנִּי
8 באמרי לרשע רשע מות תמות ולא דברת להזהיר רשע מדרכו הוא רשע בעונו ימות ודמו מידך אבקש	8 בְּאָמְרִי לָרָשָׁע רָשָׁע מֹות תָּמוּת וְלֹא דִבַּרְתָּ לְהַזְהִיר רָשָׁע מִדַּרְכֹּו הוּא רָשָׁע בַּעֲוֹנֹו יָמוּת וְדָמֹו מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ
9 ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא בעונו ימות ואתה נפשך הצלת	9 וְאַתָּה כִּי־הִזְהַרְתָּ רָשָׁע מִדַּרְכֹּו לָשׁוּב מִמֶּנָּה וְלֹא־שָׁב מִדַּרְכֹּו הוּא בַּעֲוֹנֹו יָמוּת וְאַתָּה נַפְשְׁךָ הִצַּלְתָּ׃ ס
10 ואתה בן אדם אמר אל בית ישראל כן אמרתם לאמר כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה	10 וְאַתָּה בֶן־אָדָם אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כֵּן אֲמַרְתֶּם לֵאמֹר כִּי־פְשָׁעֵינוּ וְחַטֹּאתֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמַקִּים וְאֵיךְ נִחְיֶה
11 אמר אליהם חי אני נאם אדני יהוה אם אחפץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל	11 אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי־אָנִי ׀ נְאֻם ׀ אֲדֹנָי יְהוִה אִם־אֶחְפֹּץ בְּמֹות הָרָשָׁע כִּי אִם־בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכֹּו וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ פ
12 ואתה בן אדם אמר אל בני עמך צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו וצדיק לא יוכל לחיות בה ביום חטאתו	12 וְאַתָּה בֶן־אָדָם אֱמֹר אֶל־בְּנֵי־עַמְּךָ צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיֹום פִּשְׁעֹו וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא־יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיֹום שׁוּבֹו מֵרִשְׁעֹו וְצַדִּיק לֹא יוּכַל לִחְיֹות בָּהּ בְּיֹום חֲטֹאתֹו
13 באמרי לצדיק חיה יחיה והוא בטה על צדקתו ועשה עול כל צדקתו לא תזכרנה ובעולו אשר עשה בו ימות	13 בְּאָמְרִי לַצַּדִּיק חָיֹה יִחְיֶה וְהוּא־בָטַח עַל־צִדְקָתֹו וְעָשָׂה עָוֶל כָּל־ [צִדְקָתֹו כ] (צִדְקֹתָיו ק) לֹא תִזָּכַרְנָה וּבְעַוְלֹו אֲשֶׁר־עָשָׂה בֹּו יָמוּת
14 ובאמרי לרשע מות תמות ושב מחטאתו ועשה משפט וצדקה	14 וּבְאָמְרִי לָרָשָׁע מֹות תָּמוּת וְשָׁב מֵחַטָּאתֹו וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה
15 חבל ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך לבלתי עשות עול חיו יחיה לא ימות	15 חֲבֹל יָשִׁיב רָשָׁע גְּזֵלָה יְשַׁלֵּם בְּחֻקֹּות הַחַיִּים הָלַךְ לְבִלְתִּי עֲשֹׂות עָוֶל חָיֹו יִחְיֶה לֹא יָמוּת
16 כל חטאתו אשר חטא לא תזכרנה לו משפט וצדקה עשה חיו יחיה	16 כָּל־ [חַטָּאתֹו כ] (חַטֹּאתָיו ק) אֲשֶׁר חָטָא לֹא תִזָּכַרְנָה לֹו מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עָשָׂה חָיֹו יִחְיֶה
17 ואמרו בני עמך לא יתכן דרך אדני והמה דרכם לא יתכן	17 וְאָמְרוּ בְּנֵי עַמְּךָ לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי וְהֵמָּה דַּרְכָּם לֹא־יִתָּכֵן
18 בשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ומת בהם	18 בְּשׁוּב־צַדִּיק מִצִּדְקָתֹו וְעָשָׂה עָוֶל וּמֵת בָּהֶם
19 ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה	19 וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתֹו וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה
20 ואמרתם לא יתכן דרך אדני איש כדרכיו אשפוט אתכם בית ישראל	20 וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי אִישׁ כִּדְרָכָיו אֶשְׁפֹּוט אֶתְכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ פ
21 ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותנו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הכתה העיר	21 וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא־אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הֻכְּתָה הָעִיר
22 ויד יהוה היתה אלי בערב לפני בוא הפליט ויפתח את פי עד בוא אלי בבקר ויפתח פי ולא נאלמתי עוד	22 וְיַד־יְהוָה הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב לִפְנֵי בֹּוא הַפָּלִיט וַיִּפְתַּח אֶת־פִּי עַד־בֹּוא אֵלַי בַּבֹּקֶר וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עֹוד׃ פ
23 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	23 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
24 בן אדם ישבי החרבות האלה על אדמת ישראל אמרים לאמר אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה	24 בֶּן־אָדָם יֹשְׁבֵי הֶחֳרָבֹות הָאֵלֶּה עַל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל אֹמְרִים לֵאמֹר אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת־הָאָרֶץ וַאֲנַחְנוּ רַבִּים לָנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמֹורָשָׁה׃ ס
25 לכן אמר אלהם כה אמר אדני יהוה על הדם תאכלו ועינכם תשאו אל גלוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו	25 לָכֵן אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהֹוִה עַל־הַדָּם ׀ תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל־גִּלּוּלֵיכֶם וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ
26 עמדתם על חרבכם עשיתן תועבה ואיש את אשת רעהו טמאתם והארץ תירשו	26 עֲמַדְתֶּם עַל־חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תֹּועֵבָה וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם וְהָאָרֶץ תִּירָשׁוּ׃ ס
27 כה תאמר אלהם כה אמר אדני יהוה חי אני אם לא אשר בחרבות בחרב יפלו ואשר על פני השדה לחיה נתתיו לאכלו ואשר במצדות ובמערות בדבר ימותו	27 כֹּה־תֹאמַר אֲלֵהֶם כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה חַי־אָנִי אִם־לֹא אֲשֶׁר בֶּחֳרָבֹות בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ וַאֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה לַחַיָּה נְתַתִּיו לְאָכְלֹו וַאֲשֶׁר בַּמְּצָדֹות וּבַמְּעָרֹות בַּדֶּבֶר יָמוּתוּ
28 ונתתי את הארץ שממה ומשמה ונשבת גאון עזה ושממו הרי ישראל מאין עובר	28 וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה וְנִשְׁבַּת גְּאֹון עֻזָּהּ וְשָׁמְמוּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵין עֹובֵר
29 וידעו כי אני יהוה בתתי את הארץ שממה ומשמה על כל תועבתם אשר עשו	29 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה בְּתִתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל־תֹּועֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ׃ ס
30 ואתה בן אדם בני עמך הנדברים בך אצל הקירות ובפתחי הבתים ודבר חד את אחד איש את אחיו לאמר באו נא ושמעו מה הדבר היוצא מאת יהוה	30 וְאַתָּה בֶן־אָדָם בְּנֵי עַמְּךָ הַנִּדְבָּרִים בְּךָ אֵצֶל הַקִּירֹות וּבְפִתְחֵי הַבָּתִּים וְדִבֶּר־חַד אֶת־אַחַד אִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר בֹּאוּ־נָא וְשִׁמְעוּ מָה הַדָּבָר הַיֹּוצֵא מֵאֵת יְהוָה
31 ויבואו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעו את דבריך ואותם לא יעשו כי עגבים בפיהם המה עשים אחרי בצעם לבם הלך	31 וְיָבֹואוּ אֵלֶיךָ כִּמְבֹוא־עָם וְיֵשְׁבוּ לְפָנֶיךָ עַמִּי וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ וְאֹותָם לֹא יַעֲשׂוּ כִּי־עֲגָבִים בְּפִיהֶם הֵמָּה עֹשִׂים אַחֲרֵי בִצְעָם לִבָּם הֹלֵךְ
32 והנך להם כשיר עגבים יפה קול ומטב נגן ושמעו את דבריך ועשים אינם אותם	32 וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים יְפֵה קֹול וּמֵטִב נַגֵּן וְשָׁמְעוּ אֶת־דְּבָרֶיךָ וְעֹשִׂים אֵינָם אֹותָם
33 ובבאה הנה באה וידעו כי נביא היה בתוכם	33 וּבְבֹאָהּ הִנֵּה בָאָה וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בְתֹוכָם׃ ס