Micà (מיכה) - Michea 19

MODERN HEBREW BIBLE	EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS
1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל	1 Entona una lamentación sobre los príncipes de Israel.
2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה	2 Tú dirás: ¡Tu madre sí que era una leona en medio de los leones! Recostada entre los cachorros, amamantaba sus crías.
3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	3 A uno de sus cachorros lo enalteció y él se convirtió en un león: aprendió a desgarrar su presa, devoró a los hombres.
4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים	4 Pero las naciones se concertaron contra él y quedó atrapado en su fosa: así lo llevaron con garfios a la tierra de Egipto.
5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו	5 Al ver que nada podía esperar, que su esperanza estaba perdida, tomó a otro de sus cachorros e hizo de él un león.
6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	6 El se paseaba entre los leones, convertido en un león: aprendió a desgarrar su presa, devoró a los hombres.
7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו	7 Hizo estragos en sus palacios, devastó sus ciudades; la tierra y sus habitantes se espantaron por el fragor de sus rugidos.
8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש	8 Las naciones marcharon contra él, desde las regiones circundantes: tendieron sus redes contra él, y quedó atrapado en su fosa.
9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל	9 Lo encerraron con garfios en una jaula, lo llevaron al rey de Babilonia y lo pusieron en una fortaleza, para que no volviera a oírse su voz por las montañas de Israel.
10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים	10 Tu madre se parecía a una vid, plantada al borde de las aguas: desbordada de frutos y de hojas, porque el agua era abundante.
11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו	11 Le salieron unas ramas vigorosas, que fueron cetros de soberanos. Su talla se elevó por encima del follaje, era bien visible por su altura, por la abundancia de sus ramas.
12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו	12 Pero fue arrancada con furor y arrojada por el suelo. El viento del este secó sus frutos, que fueron cortados y se secaron; y el fuego devoró su rama vigorosa.
13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא	13 Ahora está plantada en el desierto, en una tierra reseca y sedienta.
14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה	14 De su rama ha salido un fuego que devoró sus ramas y sus frutos. Ya no hay en ella ninguna rama vigorosa, ningún cetro de soberanos. Esta es una lamentación, y se la canta como tal.