1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר | 1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר |
2 בן אדם הנבא אל נביאי ישראל הנבאים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יהוה | 2 בֶּן־אָדָם הִנָּבֵא אֶל־נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבָּאִים וְאָמַרְתָּ לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם שִׁמְעוּ דְּבַר־יְהוָה |
3 כה אמר אדני יהוה הוי על הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו | 3 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הֹוי עַל־הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם וּלְבִלְתִּי רָאוּ |
4 כשעלים בחרבות נביאיך ישראל היו | 4 כְּשֻׁעָלִים בָּחֳרָבֹות נְבִיאֶיךָ יִשְׂרָאֵל הָיוּ |
5 לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר על בית ישראל לעמד במלחמה ביום יהוה | 5 לֹא עֲלִיתֶם בַּפְּרָצֹות וַתִּגְדְּרוּ גָדֵר עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד בַּמִּלְחָמָה בְּיֹום יְהוָה |
6 חזו שוא וקסם כזב האמרים נאם יהוה ויהוה לא שלחם ויחלו לקים דבר | 6 חָזוּ שָׁוְא וְקֶסֶם כָּזָב הָאֹמְרִים נְאֻם־יְהוָה וַיהוָה לֹא שְׁלָחָם וְיִחֲלוּ לְקַיֵּם דָּבָר |
7 הלוא מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואמרים נאם יהוה ואני לא דברתי | 7 הֲלֹוא מַחֲזֵה־שָׁוְא חֲזִיתֶם וּמִקְסַם כָּזָב אֲמַרְתֶּם וְאֹמְרִים נְאֻם־יְהוָה וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי׃ ס |
8 לכן כה אמר אדני יהוה יען דברכם שוא וחזיתם כזב לכן הנני אליכם נאם אדני יהוה | 8 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה |
9 והיתה ידי אל הנביאים החזים שוא והקסמים כזב בסוד עמי לא יהיו ובכתב בית ישראל לא יכתבו ואל אדמת ישראל לא יבאו וידעתם כי אני אדני יהוה | 9 וְהָיְתָה יָדִי אֶל־הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב בְּסֹוד עַמִּי לֹא־יִהְיוּ וּבִכְתָב בֵּית־יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ וְאֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבֹאוּ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה |
10 יען וביען הטעו את עמי לאמר שלום ואין שלום והוא בנה חיץ והנם טחים אתו תפל | 10 יַעַן וּבְיַעַן הִטְעוּ אֶת־עַמִּי לֵאמֹר שָׁלֹום וְאֵין שָׁלֹום וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ וְהִנָּם טָחִים אֹתֹו תָּפֵל |
11 אמר אל טחי תפל ויפל היה גשם שוטף ואתנה אבני אלגביש תפלנה ורוח סערות תבקע | 11 אֱמֹר אֶל־טָחֵי תָפֵל וְיִפֹּל הָיָה ׀ גֶּשֶׁם שֹׁוטֵף וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפֹּלְנָה וְרוּחַ סְעָרֹות תְּבַקֵּעַ |
12 והנה נפל הקיר הלוא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם | 12 וְהִנֵּה נָפַל הַקִּיר הֲלֹוא יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם אַיֵּה הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם׃ ס |
13 לכן כה אמר אדני יהוה ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שטף באפי יהיה ואבני אלגביש בחמה לכלה | 13 לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה וּבִקַּעְתִּי רוּחַ־סְעָרֹות בַּחֲמָתִי וְגֶשֶׁם שֹׁטֵף בְּאַפִּי יִהְיֶה וְאַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּחֵמָה לְכָלָה |
14 והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסדו ונפלה וכליתם בתוכה וידעתם כי אני יהוה | 14 וְהָרַסְתִּי אֶת־הַקִּיר אֲשֶׁר־טַחְתֶּם תָּפֵל וְהִגַּעְתִּיהוּ אֶל־הָאָרֶץ וְנִגְלָה יְסֹדֹו וְנָפְלָה וּכְלִיתֶם בְּתֹוכָהּ וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה |
15 וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אתו תפל ואמר לכם אין הקיר ואין הטחים אתו | 15 וְכִלֵּיתִי אֶת־חֲמָתִי בַּקִּיר וּבַטָּחִים אֹתֹו תָּפֵל וְאֹמַר לָכֶם אֵין הַקִּיר וְאֵין הַטָּחִים אֹתֹו |
16 נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם נאם אדני יהוה | 16 נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִבְּאִים אֶל־יְרוּשָׁלִַם וְהַחֹזִים לָהּ חֲזֹון שָׁלֹם וְאֵין שָׁלֹם נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה׃ פ |
17 ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן | 17 וְאַתָּה בֶן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־בְּנֹות עַמְּךָ הַמִּתְנַבְּאֹות מִלִּבְּהֶן וְהִנָּבֵא עֲלֵיהֶן |
18 ואמרת כה אמר אדני יהוה הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נפשות הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה תחיינה | 18 וְאָמַרְתָּ כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה הֹוי לִמְתַפְּרֹות כְּסָתֹות עַל ׀ כָּל־אַצִּילֵי יָדַי וְעֹשֹׂות הַמִּסְפָּחֹות עַל־רֹאשׁ כָּל־קֹומָה לְצֹודֵד נְפָשֹׁות הַנְּפָשֹׁות תְּצֹודֵדְנָה לְעַמִּי וּנְפָשֹׁות לָכֶנָה תְחַיֶּינָה |
19 ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שערים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב | 19 וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל־עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעֹרִים וּבִפְתֹותֵי לֶחֶם לְהָמִית נְפָשֹׁות אֲשֶׁר לֹא־תְמוּתֶנָה וּלְחַיֹּות נְפָשֹׁות אֲשֶׁר לֹא־תִחְיֶינָה בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב׃ ס |
20 לכן כה אמר אדני יהוה הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מצדדות שם את הנפשות לפרחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצדדות את נפשים לפרחת | 20 לָכֵן כֹּה־אָמַר ׀ אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי אֶל־כִּסְּתֹותֵיכֶנָה אֲשֶׁר אַתֵּנָה מְצֹדְדֹות שָׁם אֶת־הַנְּפָשֹׁות לְפֹרְחֹות וְקָרַעְתִּי אֹתָם מֵעַל זְרֹועֹתֵיכֶם וְשִׁלַּחְתִּי אֶת־הַנְּפָשֹׁות אֲשֶׁר אַתֶּם מְצֹדְדֹות אֶת־נְפָשִׁים לְפֹרְחֹת |
21 וקרעתי את מספחתיכם והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה וידעתן כי אני יהוה | 21 וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא־יִהְיוּ עֹוד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה |
22 יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיתו | 22 יַעַן הַכְאֹות לֵב־צַדִּיק שֶׁקֶר וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע לְבִלְתִּי־שׁוּב מִדַּרְכֹּו הָרָע לְהַחֲיֹתֹו |
23 לכן שוא לא תחזינה וקסם לא תקסמנה עוד והצלתי את עמי מידכן וידעתן כי אני יהוה | 23 לָכֵן וְא לֹא תֶחֱזֶינָה וְקֶסֶם לֹא־תִקְסַמְנָה עֹוד וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי יְהוָה |