Amos (עמוס) - Amos 3

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם יהוה	1 לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתֹּו וְהָלְכָה מֵאִתֹּו וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עֹוד הֲלֹוא חָנֹוף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשֹׁוב אֵלַי נְאֻם־יְהֹוָה
2 שאי עיניך על שפים וראי איפה לא שגלת על דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך	2 שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא [שֻׁגַּלְתְּ כ] (שֻׁכַּבְּתְּ ק) עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ
3 וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם	3 וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקֹושׁ לֹוא הָיָה וּמֵצַח אִשָּׁה זֹונָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם
4 הלוא מעתה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה	4 הֲלֹוא מֵעַתָּה [קָרָאתִי כ] (קָרָאת ק) לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה
5 הינטר לעולם אם ישמר לנצח הנה דברתי ותעשי הרעות ותוכל	5 הֲיִנְטֹר לְעֹולָם אִם־יִשְׁמֹר לָנֶצַח הִנֵּה [דִבַּרְתִּי כ] (דִבַּרְתְּ ק) וַתַּעֲשִׂי הָרָעֹות וַתּוּכָל׃ פ
6 ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על כל הר גבה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם	6 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲ‍רָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל הֹלְכָה הִיא עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַּ וְאֶל־תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי־שָׁם
7 ואמר אחרי עשותה את כל אלה אלי תשוב ולא שבה ותראה בגודה אחותה יהודה	7 וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשֹׂותָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא־שָׁבָה [וַתֵּרֶאה כ] (וַתֵּרֶא ק) בָּגֹודָה אֲחֹותָהּ יְהוּדָה
8 וארא כי על כל אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא	8 וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדֹות אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחֹותָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא
9 והיה מקל זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ	9 וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת־הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת־הָאֶבֶן וְאֶת־הָעֵץ
10 וגם בכל זאת לא שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל לבה כי אם בשקר נאם יהוה	10 וְגַם־בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגֹודָה אֲחֹותָהּ יְהוּדָה בְּכָל־לִבָּהּ כִּי אִם־בְּשֶׁקֶר נְאֻם־יְהוָה׃ פ
11 ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה	11 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה
12 הלך וקראת את הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם יהוה לוא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם יהוה לא אטור לעולם	12 הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפֹונָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה לֹוא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי־חָסִיד אֲנִי נְאֻם־יְהוָה לֹא אֶטֹּור לְעֹולָם
13 אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את דרכיך לזרים תחת כל עץ רענן ובקולי לא שמעתם נאם יהוה	13 אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּיהוָה אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת־דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וּבְקֹולִי לֹא־שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־יְהֹוָה
14 שובו בנים שובבים נאם יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון	14 שׁוּבוּ בָנִים שֹׁובָבִים נְאֻם־יְהוָה כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיֹּון
15 ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל	15 וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל
16 והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם יהוה לא יאמרו עוד ארון ברית יהוה ולא יעלה על לב ולא יזכרו בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד	16 וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־יְהוָה לֹא־יֹאמְרוּ עֹוד אֲרֹון בְּרִית־יְהוָה וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בֹו וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עֹוד
17 בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל הגוים לשם יהוה לירושלם ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע	17 בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא יְהוָה וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל־הַגֹּויִם לְשֵׁם יְהוָה לִירוּשָׁלִָם וְלֹא־יֵלְכוּ עֹוד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע׃ ס
18 בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם	18 בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפֹון עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבֹותֵיכֶם
19 ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו לי ומאחרי לא תשובו	19 וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאֹות גֹּויִם וָאֹמַר אָבִי [תִּקְרְאוּ־ כ] (תִּקְרְאִי־לִי ק) וּמֵאַחֲרַי לֹא [תָשׁוּבוּ כ] (תָשׁוּבִי׃ ק)
20 אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם יהוה	20 אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה
21 קול על שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את דרכם שכחו את יהוה אלהיהם	21 קֹול עַל־שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱוּוּ אֶת־דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם
22 שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו	22 וּבוּ בָּנִים שֹׁובָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ
23 אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל	23 אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעֹות הָמֹון הָרִים אָכֵן בַּיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל
24 והבשת אכלה את יגיע אבותינו מנעורינו את צאנם ואת בקרם את בניהם ואת בנותיהם	24 וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת־יְגִיעַ אֲבֹותֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנֹותֵיהֶם
25 נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו	25 נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבֹותֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־הַיֹּום הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹול יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ׃ ס