Isaiah (ישעיה) - Isaia 59

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו הצילני מאיבי אלהי ממתקוממי תשגבני	1 Au maître de chant. Sur l’air “ne détruis pas…”. De David. Poème. Lorsque Saül envoya garder sa maison pour le mettre à mort.
2 הצילני מפעלי און ומאנשי דמים הושיעני	2 Mon Dieu, délivre-moi de mes ennemis, protège-moi contre mes agresseurs.
3 כי הנה ארבו לנפשי יגורו עלי עזים לא פשעי ולא חטאתי יהוה	3 Délivre-moi des hommes malfaisants et sauve-moi des violents.
4 בלי עון ירוצון ויכוננו עורה לקראתי וראה	4 Que de monde à l’affût sur mes pas, combien de puissants ameutés contre moi! Mais je n’ai, Seigneur, ni faute, ni péché,
5 ואתה יהוה אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקד כל הגוים אל תחן כל בגדי און סלה	5 je n’y suis pour rien s’ils accourent et se préparent: éveille-toi, viens à moi et regarde.
6 ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר	6 Seigneur, Dieu Sabaot et Dieu d’Israël, réveille-toi, fais rendre compte à ces païens, sois sans pitié pour tous ces renégats.
7 הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שמע	7 Ils reviennent au soir, ils aboient comme des chiens qui rôdent par la ville.
8 ואתה יהוה תשחק למו תלעג לכל גוים	8 Ils disent des horreurs sans même se cacher, leurs lèvres s’ouvrent, il en sort des épées: “Qui donc pourrait nous entendre?”
9 עזו אליך אשמרה כי אלהים משגבי	9 Mais toi, Seigneur, tu t’en amuses, tu te moques de tous ces païens.
10 אלהי חסדו יקדמני אלהים יראני בשררי	10 Ô toi, ma force, je regarde vers toi, ma forteresse, c’est Dieu.
11 אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך והורידמו מגננו אדני	11 S’il vient à moi dans sa bonté, je verrai la perte de ceux qui m’attendent.
12 חטאת פימו דבר שפתימו וילכדו בגאונם ומאלה ומכחש יספרו	12 Ô Dieu, ordonne leur massacre, il ne faut pas que ton peuple oublie. Toi, si vaillant, chasse-les et tue.
13 כלה בחמה כלה ואינמו וידעו כי אלהים משל ביעקב לאפסי הארץ סלה	13 Leurs paroles ont laissé dans leur bouche un péché, ils seront victimes de leur orgueil, des insultes et des mensonges qu’ils ont dits.
14 וישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר	14 Écrase-les dans ta fureur, écrase-les et qu’ils ne soient plus. Alors on saura que Dieu est maître en Jacob et jusqu’au bout du monde.
15 המה ינועון לאכל אם לא ישבעו וילינו	15 Laissons-les revenir le soir, qu’ils aboient comme des chiens rôdant par la ville.
16 ואני אשיר עזך וארנן לבקר חסדך כי היית משגב לי ומנוס ביום צר לי	16 Qu’ils chassent pour manger et qu’ils grognent s’ils ne sont pas repus.
17 עזי אליך אזמרה כי אלהים משגבי אלהי חסדי	17 Mais moi je chanterai ta force, dès le matin je redirai tes bontés. Car tu t’es fait ma citadelle et mon refuge au jour de l’angoisse.
	18 Ô toi, ma force, je veux te chanter; Dieu, ma citadelle, n’est pour moi que bonté.