Sh'muel (שמואל) - 2 Samuele 13

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר ויאהבה אמנון בן דוד	1 וַיְהִי אַחֲרֵי־כֵן וּלְאַבְשָׁלֹום בֶּן־דָּוִד אָחֹות יָפָה וּשְׁמָהּ תָּמָר וַיֶּאֱהָבֶהָ אַמְנֹון בֶּן־דָּוִד
2 ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחתו כי בתולה היא ויפלא בעיני אמנון לעשות לה מאומה	2 וַיֵּצֶר לְאַמְנֹון לְהִתְחַלֹּות בַּעֲבוּר תָּמָר אֲחֹתֹו כִּי בְתוּלָה הִיא וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי אַמְנֹון לַעֲשֹׂות לָהּ מְאוּמָה
3 ולאמנון רע ושמו יונדב בן שמעה אחי דוד ויונדב איש חכם מאד	3 וּלְאַמְנֹון רֵעַ וּשְׁמֹו יֹונָדָב בֶּן־שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד וְיֹונָדָב אִישׁ חָכָם מְאֹד
4 ויאמר לו מדוע אתה ככה דל בן המלך בבקר בבקר הלוא תגיד לי ויאמר לו אמנון את תמר אחות אבשלם אחי אני אהב	4 וַיֹּאמֶר לֹו מַדּוּעַ אַתָּה כָּכָה דַּל בֶּן־הַמֶּלֶךְ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הֲלֹוא תַּגִּיד לִי וַיֹּאמֶר לֹו אַמְנֹון אֶת־תָּמָר אֲחֹות אַבְשָׁלֹם אָחִי אֲנִי אֹהֵב
5 ויאמר לו יהונדב שכב על משכבך והתחל ובא אביך לראותך ואמרת אליו תבא נא תמר אחותי ותברני לחם ועשתה לעיני את הבריה למען אשר אראה ואכלתי מידה	5 וַיֹּאמֶר לֹו יְהֹונָדָב שְׁכַב עַל־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְחָל וּבָא אָבִיךָ לִרְאֹותֶךָ וְאָמַרְתָּ אֵלָיו תָּבֹא נָא תָמָר אֲחֹותִי וְתַבְרֵנִי לֶחֶם וְעָשְׂתָה לְעֵינַי אֶת־הַבִּרְיָה לְמַעַן אֲשֶׁר אֶרְאֶה וְאָכַלְתִּי מִיָּדָהּ
6 וישכב אמנון ויתחל ויבא המלך לראתו ויאמר אמנון אל המלך תבוא נא תמר אחתי ותלבב לעיני שתי לבבות ואברה מידה	6 וַיִּשְׁכַּב אַמְנֹון וַיִּתְחָל וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ לִרְאֹתֹו וַיֹּאמֶר אַמְנֹון אֶל־הַמֶּלֶךְ תָּבֹוא־נָא תָּמָר אֲחֹתִי וּתְלַבֵּב לְעֵינַי שְׁתֵּי לְבִבֹות וְאֶבְרֶה מִיָּדָהּ
7 וישלח דוד אל תמר הביתה לאמר לכי נא בית אמנון אחיך ועשי לו הבריה	7 וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל־תָּמָר הַבַּיְתָה לֵאמֹר לְכִי נָא בֵּית אַמְנֹון אָחִיךְ וַעֲשִׂי־לֹו הַבִּרְיָה
8 ותלך תמר בית אמנון אחיה והוא שכב ותקח את הבצק ותלוש ותלבב לעיניו ותבשל את הלבבות	8 וַתֵּלֶךְ תָּמָר בֵּית אַמְנֹון אָחִיהָ וְהוּא שֹׁכֵב וַתִּקַּח אֶת־הַבָּצֵק [וַתָּלֹושׁ כ] (וַתָּלָשׁ ק) וַתְּלַבֵּב לְעֵינָיו וַתְּבַשֵּׁל אֶת־הַלְּבִבֹות
9 ותקח את המשרת ותצק לפניו וימאן לאכול ויאמר אמנון הוציאו כל איש מעלי ויצאו כל איש מעליו	9 וַתִּקַּח אֶת־הַמַּשְׂרֵת וַתִּצֹק לְפָנָיו וַיְמָאֵן לֶאֱכֹול וַיֹּאמֶר אַמְנֹון הֹוצִיאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלַי וַיֵּצְאוּ כָל־אִישׁ מֵעָלָיו
10 ויאמר אמנון אל תמר הביאי הבריה החדר ואברה מידך ותקח תמר את הלבבות אשר עשתה ותבא לאמנון אחיה החדרה	10 וַיֹּאמֶר אַמְנֹון אֶל־תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת־הַלְּבִבֹות אֲשֶׁר עָשָׂתָה וַתָּבֵא לְאַמְנֹון אָחִיהָ הֶחָדְרָה
11 ותגש אליו לאכל ויחזק בה ויאמר לה בואי שכבי עמי אחותי	11 וַתַּגֵּשׁ אֵלָיו לֶאֱכֹל וַיַּחֲזֶק־בָּהּ וַיֹּאמֶר לָהּ בֹּואִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחֹותִי
12 ותאמר לו אל אחי אל תענני כי לא יעשה כן בישראל אל תעשה את הנבלה הזאת	12 וַתֹּאמֶר לֹו אַל־אָחִי אַל־תְּעַנֵּנִי כִּי לֹא־יֵעָשֶׂה כֵן בְּיִשְׂרָאֵל אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַנְּבָלָה הַזֹּאת
13 ואני אנה אוליך את חרפתי ואתה תהיה כאחד הנבלים בישראל ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנעני ממך	13 וַאֲנִי אָנָה אֹולִיךְ אֶת־חֶרְפָּתִי וְאַתָּה תִּהְיֶה כְּאַחַד הַנְּבָלִים בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה דַּבֶּר־נָא אֶל־הַמֶּלֶךְ כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ
14 ולא אבה לשמע בקולה ויחזק ממנה ויענה וישכב אתה	14 וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקֹולָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ
15 וישנאה אמנון שנאה גדולה מאד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה ויאמר לה אמנון קומי לכי	15 וַיִּשְׂנָאֶהָ אַמְנֹון שִׂנְאָה גְּדֹולָה מְאֹד כִּי גְדֹולָה הַשִּׂנְאָה אֲשֶׁר שְׂנֵאָהּ מֵאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבָהּ וַיֹּאמֶר־לָהּ אַמְנֹון קוּמִי לֵכִי
16 ותאמר לו אל אודת הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי לשלחני ולא אבה לשמע לה	16 וַתֹּאמֶר לֹו אַל־אֹודֹת הָרָעָה הַגְּדֹולָה הַזֹּאת מֵאַחֶרֶת אֲשֶׁר־עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ לָהּ
17 ויקרא את נערו משרתו ויאמר שלחו נא את זאת מעלי החוצה ונעל הדלת אחריה	17 וַיִּקְרָא אֶת־נַעֲרֹו מְשָׁרְתֹו וַיֹּאמֶר שִׁלְחוּ־נָא אֶת־זֹאת מֵעָלַי הַחוּצָה וּנְעֹל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ
18 ועליה כתנת פסים כי כן תלבשן בנות המלך הבתולת מעילים ויצא אותה משרתו החוץ ונעל הדלת אחריה	18 וְעָלֶיהָ כְּתֹנֶת פַּסִּים כִּי כֵן תִּלְבַּשְׁןָ בְנֹות־הַמֶּלֶךְ הַבְּתוּלֹת מְעִילִים וַיֹּצֵא אֹותָהּ מְשָׁרְתֹו הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ
19 ותקח תמר אפר על ראשה וכתנת הפסים אשר עליה קרעה ותשם ידה על ראשה ותלך הלוך וזעקה	19 וַתִּקַּח תָּמָר אֵפֶר עַל־רֹאשָׁהּ וּכְתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלֶיהָ קָרָעָה וַתָּשֶׂם יָדָהּ עַל־רֹאשָׁהּ וַתֵּלֶךְ הָלֹוךְ וְזָעָקָה
20 ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך ועתה אחותי החרישי אחיך הוא אל תשיתי את לבך לדבר הזה ותשב תמר ושממה בית אבשלום אחיה	20 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אַבְשָׁלֹום אָחִיהָ הַאֲמִינֹון אָחִיךְ הָיָה עִמָּךְ וְעַתָּה אֲחֹותִי הַחֲרִישִׁי אָחִיךְ הוּא אַל־תָּשִׁיתִי אֶת־לִבֵּךְ לַדָּבָר הַזֶּה וַתֵּשֶׁב תָּמָר וְשֹׁמֵמָה בֵּית אַבְשָׁלֹום אָחִיהָ
21 והמלך דוד שמע את כל הדברים האלה ויחר לו מאד	21 וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד שָׁמַע אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּחַר לֹו מְאֹד
22 ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון על דבר אשר ענה את תמר אחתו	22 וְלֹא־דִבֶּר אַבְשָׁלֹום עִם־אַמְנֹון לְמֵרָע וְעַד־טֹוב כִּי־שָׂנֵא אַבְשָׁלֹום אֶת־אַמְנֹון עַל־דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתֹו׃ פ
23 ויהי לשנתים ימים ויהיו גזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים ויקרא אבשלום לכל בני המלך	23 וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים וַיִּהְיוּ גֹזְזִים לְאַבְשָׁלֹום בְּבַעַל חָצֹור אֲשֶׁר עִם־אֶפְרָיִם וַיִּקְרָא אַבְשָׁלֹום לְכָל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ
24 ויבא אבשלום אל המלך ויאמר הנה נא גזזים לעבדך ילך נא המלך ועבדיו עם עבדך	24 וַיָּבֹא אַבְשָׁלֹום אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה־נָא גֹזְזִים לְעַבְדֶּךָ יֵלֶךְ־נָא הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו עִם־עַבְדֶּךָ
25 ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו	25 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אַבְשָׁלֹום אַל־בְּנִי אַל־נָא נֵלֵךְ כֻּלָּנוּ וְלֹא נִכְבַּד עָלֶיךָ וַיִּפְרָץ־בֹּו וְלֹא־אָבָה לָלֶכֶת וַיְבָרֲכֵהוּ
26 ויאמר אבשלום ולא ילך נא אתנו אמנון אחי ויאמר לו המלך למה ילך עמך	26 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלֹום וָלֹא יֵלֶךְ־נָא אִתָּנוּ אַמְנֹון אָחִי וַיֹּאמֶר לֹו הַמֶּלֶךְ לָמָּה יֵלֵךְ עִמָּךְ
27 ויפרץ בו אבשלום וישלח אתו את אמנון ואת כל בני המלך	27 וַיִּפְרָץ־בֹּו אַבְשָׁלֹום וַיִּשְׁלַח אִתֹּו אֶת־אַמְנֹון וְאֵת כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ׃ ס
28 ויצו אבשלום את נעריו לאמר ראו נא כטוב לב אמנון ביין ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו אל תיראו הלוא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל	28 וַיְצַו אַבְשָׁלֹום אֶת־נְעָרָיו לֵאמֹר רְאוּ נָא כְּטֹוב לֵב־אַמְנֹון בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת־אַמְנֹון וַהֲמִתֶּם אֹתֹו אַל־תִּירָאוּ הֲלֹוא כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם חִזְקוּ וִהְיוּ לִבְנֵי־חָיִל
29 ויעשו נערי אבשלום לאמנון כאשר צוה אבשלום ויקמו כל בני המלך וירכבו איש על פרדו וינסו	29 וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלֹום לְאַמְנֹון כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלֹום וַיָּקֻמוּ ׀ כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל־פִּרְדֹּו וַיָּנֻסוּ
30 ויהי המה בדרך והשמעה באה אל דוד לאמר הכה אבשלום את כל בני המלך ולא נותר מהם אחד	30 וַיְהִי הֵמָּה בַדֶּרֶךְ וְהַשְּׁמֻעָה בָאָה אֶל־דָּוִד לֵאמֹר הִכָּה אַבְשָׁלֹום אֶת־כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא־נֹותַר מֵהֶם אֶחָד׃ ס
31 ויקם המלך ויקרע את בגדיו וישכב ארצה וכל עבדיו נצבים קרעי בגדים	31 וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרַע אֶת־בְּגָדָיו וַיִּשְׁכַּב אָרְצָה וְכָל־עֲבָדָיו נִצָּבִים קְרֻעֵי בְגָדִים׃ ס
32 ויען יונדב בן שמעה אחי דוד ויאמר אל יאמר אדני את כל הנערים בני המלך המיתו כי אמנון לבדו מת כי על פי אבשלום היתה שימה מיום ענתו את תמר אחתו	32 וַיַּעַן יֹונָדָב ׀ בֶּן־שִׁמְעָה אֲחִי־דָוִד וַיֹּאמֶר אַל־יֹאמַר אֲדֹנִי אֵת כָּל־הַנְּעָרִים בְּנֵי־הַמֶּלֶךְ הֵמִיתוּ כִּי־אַמְנֹון לְבַדֹּו מֵת כִּי־עַל־פִּי אַבְשָׁלֹום הָיְתָה שׂוּמָה מִיֹּום עַנֹּתֹו אֵת תָּמָר אֲחֹתֹו
33 ועתה אל ישם אדני המלך אל לבו דבר לאמר כל בני המלך מתו כי אם אמנון לבדו מת	33 וְעַתָּה אַל־יָשֵׂם אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל־לִבֹּו דָּבָר לֵאמֹר כָּל־בְּנֵי הַמֶּלֶךְ מֵתוּ כִּי־אִם־אַמְנֹון לְבַדֹּו מֵת׃ פ
34 ויברח אבשלום וישא הנער הצפה את עינו וירא והנה עם רב הלכים מדרך אחריו מצד ההר	34 וַיִּבְרַח אַבְשָׁלֹום וַיִּשָּׂא הַנַּעַר הַצֹּפֶה אֶת־ [עֵינֹו כ] (עֵינָיו ק) וַיַּרְא וְהִנֵּה עַם־רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו מִצַּד הָהָר
35 ויאמר יונדב אל המלך הנה בני המלך באו כדבר עבדך כן היה	35 וַיֹּאמֶר יֹונָדָב אֶל־הַמֶּלֶךְ הִנֵּה בְנֵי־הַמֶּלֶךְ בָּאוּ כִּדְבַר עַבְדְּךָ כֵּן הָיָה
36 ויהי ככלתו לדבר והנה בני המלך באו וישאו קולם ויבכו וגם המלך וכל עבדיו בכו בכי גדול מאד	36 וַיְהִי ׀ כְּכַלֹּתֹו לְדַבֵּר וְהִנֵּה בְנֵי־הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיִּשְׂאוּ קֹולָם וַיִּבְכּוּ וְגַם־הַמֶּלֶךְ וְכָל־עֲבָדָיו בָּכוּ בְּכִי גָּדֹול מְאֹד
37 ואבשלום ברח וילך אל תלמי בן עמיחור מלך גשור ויתאבל על בנו כל הימים	37 וְאַבְשָׁלֹום בָּרַח וַיֵּלֶךְ אֶל־תַּלְמַי בֶּן־ [עַמִּיחוּר כ] (עַמִּיהוּד ק) מֶלֶךְ גְּשׁוּר וַיִּתְאַבֵּל עַל־בְּנֹו כָּל־הַיָּמִים
38 ואבשלום ברח וילך גשור ויהי שם שלש שנים	38 וְאַבְשָׁלֹום בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר וַיְהִי־שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים
39 ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום כי נחם על אמנון כי מת	39 וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל־אַבְשָׁלֹום כִּי־נִחַם עַל־אַמְנֹון כִּי־מֵת׃ ס