Luke 7

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 And when he had finished all his words in the hearing of the people, he entered into Capharnaum.	1 ויהי אחרי כלותו לדבר את כל דבריו באזני העם ויבא אל כפר נחום
2 And the servant of a certain centurion, who was dear to him, being sick, was ready to die.	2 ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר לו מאד
3 And when he had heard of Jesus, he sent unto him the ancients of the Jews, desiring him to come and heal his servant.	3 וישמע את שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את עבדו
4 And when they came to Jesus, they besought him earnestly, saying to him: He is worthy that thou shouldest do this for him.	4 ויבאו אל ישוע ויתחננו לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו
5 For he loveth our nation; and he hath built us a synagogue.	5 כי אהב עמנו הוא והוא בנה לנו את בית הכנסת
6 And Jesus went with them. And when he was now not far from the house, the centurion sent his friends to him, saying: Lord, trouble not thyself; for I am not worthy that thou shouldest enter under my roof.	6 וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל הבית וישלח אליו שר המאה על ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל נא תטריח את עצמך כי אינני כדי שתבוא בצל קורתי
7 For which cause neither did I think myself worthy to come to thee; but say the word, and my servant shall be healed.	7 ובעבור זאת גם את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר נא דבר וירפא נערי
8 For I also am a man subject to authority, having under me soldiers: and I say to one, Go, and he goeth; and to another, Come, and he cometh; and to my servant, Do this, and he doth it.	8 כי גם אנכי איש נתון תחת השלטון יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה זאת ועשה
9 Which Jesus hearing, marvelled: and turning about to the multitude that followed him, he said: Amen I say to you, I have not found so great faith, not even in Israel.	9 וישמע ישוע את דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל ההמון ההלך אחריו אמר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת
10 And they who were sent, being returned to the house, found the servant whole who had been sick.	10 וישובו השלוחים אל הבית וימצאו את העבד החלה והוא נרפא
11 And it came to pass afterwards, that he went into a city that is called Naim; and there went with him his disciples, and a great multitude.	11 ויהי ממחרת וילך אל עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב
12 And when he came nigh to the gate of the city, behold a dead man was carried out, the only son of his mother; and she was a widow: and a great multitude of the city was with her.	12 הוא קרב אל שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר
13 Whom when the Lord had seen, being moved with mercy towards her, he said to her: Weep not.	13 וכראות אתה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל תבכי
14 And he came near and touched the bier. And they that carried it, stood still. And he said: Young man, I say to thee, arise.	14 ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה
15 And he that was dead, sat up, and began to speak. And he gave him to his mother.	15 ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו
16 And there came a fear on them all: and they glorified God, saying: A great prophet is risen up among us: and, God hath visited his people.	16 ותאחז כלם רעדה וישבחו את האלהים ויאמרו כי נביא גדול קם בקרבנו וכי פקד האלהים את עמו
17 And this rumour of him went forth throughout all Judea, and throughout all the country round about.	17 ויצא הדבר הזה בכל יהודה ובכל הככר
18 And John's disciples told him of all these things.	18 ותלמידי יוחנן הגידו לו את כל אלה
19 And John called to him two of his disciples, and sent them to Jesus, saying: Art thou he that art to come; or look we for another?	19 ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם נחכה לאחר
20 And when the men were come unto him, they said: John the Baptist hath sent us to thee, saying: Art thou he that art to come; or look we for another?	20 ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם נחכה לאחר
21 (And in that same hour, he cured many of their diseases, and hurts, and evil spirits: and to many that were blind he gave sight.)	21 בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים
22 And answering, he said to them: Go and relate to John what you have heard and seen: the blind see, the lame walk, the lepers are made clean, the deaf hear, the dead rise again, to the poor the gospel is preached:	22 ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים
23 And blessed is he whosoever shall not be scandalized in me.	23 ואשרי אשר לא יכשל בי
24 And when the messengers of John were departed, he began to speak to the multitudes concerning John. What went ye out into the desert to see? a reed shaken with the wind?	24 ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח
25 But what went you out to see? a man clothed in soft garments? Behold they that are in costly apparel and live delicately, are in the houses of kings.	25 ואם לא מה זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה
26 But what went you out to see? a prophet? Yea, I say to you, and more than a prophet.	26 ועתה מה זה יצאתם לראות אם לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף גדול הוא מנביא
27 This is he of whom it is written: Behold I send my angel before thy face, who shall prepare thy way before thee.	27 זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך
28 For I say to you: Amongst those that are born of women, there is not a greater prophet that John the Baptist. But he that is the lesser in the kingdom of God, is greater than he.	28 כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו
29 And all the people hearing, and the publicans, justified God, being baptized with John's baptism.	29 וכל העם והמכסים כשמעם הצדיקו את האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן
30 But the Pharisees and the lawyers despised the counsel of God against themselves, being not baptized by him.	30 אך הפרושים ובעלי התורה נאצו את עצת האלהים על נפשם ולא נטבלו על ידו
31 And the Lord said: Whereunto then shall I liken the men of this generation? and to what are they like?	31 ויאמר האדון עתה אל מי אדמה את אנשי הדור הזה ואל מי הם דמים
32 They are like to children sitting in the marketplace, and speaking one to another, and saying: We have piped to you, and you have not danced: we have mourned, and you have not wept.	32 דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם
33 For John the Baptist came neither eating bread nor drinking wine; and you say: He hath a devil.	33 כי בא יוחנן המטביל לחם לא אכל ויין לא שתה ואמרתם שד בו
34 The Son of man is come eating and drinking: and you say: Behold a man that is a glutton and a drinker of wine, a friend of publicans and sinners.	34 ובא בן האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים
35 And wisdom is justified by all her children.	35 ותצדק החכמה על ידי כל בניה
36 And one of the Pharisees desired him to eat with him. And he went into the house of the Pharisee, and sat down to meat.	36 ויבקש ממנו אחד מן הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל בית הפרוש ויסב
37 And behold a woman that was in the city, a sinner, when she knew that he sat at meat in the Pharisee's house, brought an alabaster box of ointment;	37 והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי הוא מסב בית הפרוש ותבא פך שמן המור
38 And standing behind at his feet, she began to wash his feet, with tears, and wiped them with the hairs of her head, and kissed his feet, and anointed them with the ointment.	38 ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את רגליו ותמשח אתן בשמן
39 And the Pharisee, who had invited him, seeing it, spoke within himself, saying: This man, if he were a prophet, would know surely who and what manner of woman this is that toucheth him, that she is a sinner.	39 וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי עתה ידע ידע מי היא זאת ואי זו היא הנגעת בו כי אשה חטאת היא
40 And Jesus answering, said to him: Simon, I have somewhat to say to thee. But he said: Master, say it.	40 ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר לי אליך ויאמר רבי דבר
41 A certain creditor had two debtors, the one who owed five hundred pence, and the other fifty.	41 שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים
42 And whereas they had not wherewith to pay, he forgave them both. Which therefore of the two loveth him most?	42 ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את שניהם ועתה אמר נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו
43 Simon answering, said: I suppose that he to whom he forgave most. And he said to him: Thou hast judged rightly.	43 ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת
44 And turning to the woman, he said unto Simon: Dost thou see this woman? I entered into thy house, thou gavest me no water for my feet; but she with tears hath washed my feet, and with her hairs hath wiped them.	44 ויפן אל האשה ויאמר אל שמעון הראית את האשה הזאת הנה באתי אל ביתך ומים על רגלי לא נתת והיא הרטיבה את רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה
45 Thou gavest me no kiss; but she, since she came in, hath not ceased to kiss my feet.	45 נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את רגלי
46 My head with oil thou didst not anoint; but she with ointment hath anointed my feet.	46 בשמן לא משחת את ראשי והיא בשמן המור משחה את רגלי
47 Wherefore I say to thee: Many sins are forgiven her, because she hath loved much. But to whom less is forgiven, he loveth less.	47 לכן אני אמר אליך נסלחו לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח לו מעט הוא אהב מעט
48 And he said to her: Thy sins are forgiven thee.	48 ויאמר אליה נסלחו לך חטאתיך
49 And they that sat at meat with him began to say within themselves: Who is this that forgiveth sins also?	49 ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם יסלח חטאים
50 And he said to the woman: Thy faith hath made thee safe, go in peace.	50 ויאמר אל האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום