Livre de Daniel 4

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Moi, Nabukodonozor, j’étais tranquille dans ma maison et je vivais heureux dans mon palais,	1 נבוכדנצר מלכא לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא
2 lorsque j’ai fait un songe qui m’a effrayé; les pensées et les visions que j’ai eues durant la nuit m’ont épouvanté.	2 אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עליא שפר קדמי להחויה
3 J’ai alors donné l’ordre de faire venir près de moi tous les sages de Babylone pour qu’ils me fassent connaître la signification du songe.	3 אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר
4 Les magiciens, les devins, les sorciers et les astrologues sont arrivés et je leur ai raconté le songe, mais ils ne m’en ont pas donné l’interprétation.	4 אנה נבוכדנצר שלה הוית בביתי ורענן בהיכלי
5 Pour finir s’est présenté Daniel (nommé Baltsasar selon le nom de mon Dieu), qui a en lui l’esprit des dieux saints. Je lui ai donc raconté le songe et je lui ai dit:	5 חלם חזית וידחלנני והרהרין על משכבי וחזוי ראשי יבהלנני
6 “Baltsasar, chef des magiciens, je sais que l’esprit des dieux saints est en toi et qu’il n’y a pas de mystère pour toi. Voici donc le songe que j’ai eu, explique-le-moi.	6 ומני שים טעם להנעלה קדמי לכל חכימי בבל די פשר חלמא יהודענני
7 “J’étais sur mon lit et j’ai eu cette vision: il y avait un arbre au centre de la terre, il était de très haute taille.	7 באדין עללין חרטמיא אשפיא כשדיא וגזריא וחלמא אמר אנה קדמיהון ופשרה לא מהודעין לי
8 L’arbre grandit et devint si important que son sommet touchait le ciel; on l’apercevait depuis les extrémités de la terre.	8 ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת
9 Son feuillage était beau et ses fruits abondants. Il donnait à tous leur nourriture, les bêtes des champs s’abritaient à son ombre, les oiseaux du ciel nichaient dans ses branches; il donnait à tout être vivant sa nourriture.	9 בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר
10 “Je contemplais cette vision dans mon lit quand un veilleur, un saint, descendit du ciel.	10 וחזוי ראשי על משכבי חזה הוית ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא
11 Il se mit à crier d’une voix forte: Abattez l’arbre et coupez ses branches, arrachez ses feuilles et faites tomber ses fruits. Que les bêtes sauvages fuient son ombre, et les oiseaux du ciel, ses branches.	11 רבה אילנא ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לסוף כל ארעא
12 Mais laissez en terre dans l’herbe des champs sa souche et ses racines liées de chaînes de fer et de bronze. Qu’il soit trempé de la rosée du ciel et qu’il partage l’herbe de la terre avec les bêtes sauvages.	12 עפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תטלל חיות ברא ובענפוהי ידרון צפרי שמיא ומנה יתזין כל בשרא
13 Que son cœur d’homme lui soit enlevé et qu’on lui donne un cœur de bête, que sept ans passent sur lui!	13 חזה הוית בחזוי ראשי על משכבי ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחת
14 Tel est le jugement prononcé par les veilleurs, telle est la décision des saints; ainsi tout être vivant saura que le Très-Haut est maître des royautés humaines. Il élève s’il le veut le plus humble des hommes.	14 קרא בחיל וכן אמר גדו אילנא וקצצו ענפוהי אתרו עפיה ובדרו אנבה תנד חיותא מן תחתוהי וצפריא מן ענפוהי
15 “Voilà le songe que j’ai eu, moi le roi Nabukodonozor; à toi Baltsasar de me l’expliquer, car tous les sages de mon royaume ont été incapables de le faire. Mais toi tu le peux car l’esprit des dieux saints est en toi.”	15 ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיותא חלקה בעשב ארעא
16 Alors Daniel, appelé Baltsasar, resta sans parole pendant un moment; il était effrayé par ce qui lui venait à l’esprit. Le roi s’adressa à lui: “Baltsasar, n’aie pas peur de me dire la signification de ce songe!” Baltsasar prit donc la parole et dit: “Seigneur, que le songe soit pour ceux qui te haïssent et sa signification pour tes ennemis!	16 לבבה מן אנושא ישנון ולבב חיוה יתיהב לה ושבעה עדנין יחלפון עלוהי
17 “Tu as vu un arbre qui grandissait et devenait si important que son sommet touchait les cieux et qu’on le voyait de toute la terre.	17 בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא עד דברת די ינדעון חייא די שליט עליא במלכות אנושא ולמן די יצבא יתננה ושפל אנשים יקים עליה
18 Son feuillage était beau et son fruit abondant. À tous il procurait la nourriture, les bêtes sauvages reposaient à son ombre, et dans ses branches nichaient les oiseaux du ciel.	18 דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעתני ואנתה כהל די רוח אלהין קדישין בך
19 Cet arbre, ô roi, c’est toi. Tu as grandi à tel point que ton pouvoir s’élève jusqu’aux cieux et ta puissance s’étend jusqu’aux extrémités de la terre.	19 אדין דניאל די שמה בלטשאצר אשתומם כשעה חדה ורעינהי יבהלנה ענה מלכא ואמר בלטשאצר חלמא ופשרא אל יבהלך ענה בלטשאצר ואמר מראי חלמא לשנאיך ופשרה לעריך
20 Mais tu as vu, ô roi, un ange, un saint, qui descendait du ciel et disait: Coupez l’arbre, détruisez-le, mais laissez en terre la souche et les racines liées de chaînes de fer et de bronze dans l’herbe des champs, qu’il soit trempé de la rosée du ciel et qu’il ait sa part avec les bêtes des champs jusqu’à ce que sept ans aient passé sur lui.	20 אילנא די חזית די רבה ותקף ורומה ימטא לשמיא וחזותה לכל ארעא
21 “Voici ce que cela signifie, ô roi. C’est une décision du Très-Haut qui touche mon seigneur le roi.	21 ועפיה שפיר ואנבה שגיא ומזון לכלא בה תחתוהי תדור חיות ברא ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא
22 On te chassera du milieu des hommes et tu habiteras avec les bêtes sauvages, tu te nourriras d’herbe comme le bœuf et tu seras mouillé de la rosée du ciel. Sept ans passeront sur toi jusqu’à ce que tu reconnaisses que le Très-Haut est maître des royautés humaines et qu’il donne le pouvoir à qui il veut.	22 אנתה הוא מלכא די רבית ותקפת ורבותך רבת ומטת לשמיא ושלטנך לסוף ארעא
23 “On a dit de laisser la souche et les racines de l’arbre; de même ton royaume te sera rendu lorsque tu auras compris que les Cieux sont maîtres de tout.	23 ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו ובאסור די פרזל ונחש בדתאא די ברא ובטל שמיא יצטבע ועם חיות ברא חלקה עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי
24 C’est pourquoi, ô roi, écoute mon conseil. Rachète tes péchés en pratiquant la justice, et tes injustices en étant bon pour les malheureux; alors tout ira bien pour toi.”	24 דנה פשרא מלכא וגזרת עליא היא די מטת על מראי מלכא
25 Tout cela arriva au roi Nabukodonozor.	25 ולך טרדין מן אנשא ועם חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון ומטל שמיא לך מצבעין ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה
26 Douze mois plus tard, alors qu’il se promenait sur la terrasse du palais royal de Babylone,	26 ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימה מן די תנדע די שלטן שמיא
27 le roi disait: “N’est-ce pas ici la grande Babylone que j’ai construite par ma puissance et ma force, dont j’ai fait ma résidence royale, et qui sera la gloire de mon règne?”	27 להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרק ועויתך במחן ענין הן תהוא ארכה לשלותך
28 Cette parole était encore dans la bouche du roi, qu’une voix tomba du ciel: “C’est à toi que s’adresse cette parole, roi Nabukodonozor: La royauté s’est retirée de toi.	28 כלא מטא על נבוכדנצר מלכא
29 On va te chasser du milieu des hommes, tu habiteras avec les bêtes sauvages, tu te nourriras d’herbe comme le bœuf, et sept ans passeront sur toi, jusqu’à ce que tu reconnaisses que le Très-Haut est maître des royautés humaines et qu’il donne le pouvoir à qui il veut.”	29 לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה
30 À l’instant même cette parole se réalisa. Nabukodonozor fut chassé du milieu des hommes; il mangeait de l’herbe comme le bœuf et son corps était trempé de la rosée du ciel, ses cheveux grandirent comme les plumes des aigles et ses ongles comme ceux des oiseaux.	30 ענה מלכא ואמר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו בתקף חסני וליקר הדרי
31 À la fin du temps fixé, moi Nabukodonozor, j’ai levé mes yeux vers le ciel et mon intelligence m’est revenue. J’ai béni le Très-Haut, j’ai loué et glorifié celui qui vit éternellement. Sa puissance est une puissance éternelle et sa royauté s’étend de génération en génération.	31 עוד מלתא בפם מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נבוכדנצר מלכא מלכותה עדת מנך
32 Pour lui, tous les habitants de la terre sont comme rien, il fait ce qu’il veut de l’armée des cieux et des habitants de la terre; nul ne peut s’opposer à sa puissance ou lui dire: Que fais-tu?	32 ומן אנשא לך טרדין ועם חיות ברא מדרך עשבא כתורין לך יטעמון ושבעה עדנין יחלפון עליך עד די תנדע די שליט עליא במלכות אנשא ולמן די יצבא יתננה
33 À ce moment même, l’intelligence est revenue en moi, j’ai retrouvé ma majesté et ma splendeur et j’ai pu renouer un règne glorieux. Mes conseillers et mes ministres m’ont recherché, j’ai été rétabli sur mon trône et j’ai même gagné en puissance.	33 בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין
34 Maintenant moi, Nabukodonozor, je loue, je célèbre et je glorifie le Roi des cieux; tous ses chemins sont justes et ses œuvres sont vérité. Il sait abaisser ceux qui se conduisent avec orgueil.	34 ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת ומנדעי עלי יתוב ולעליא ברכת ולחי עלמא שבחת והדרת די שלטנה שלטן עלם ומלכותה עם דר ודר
	35 וכל דארי ארעא כלה חשיבין וכמצביה עבד בחיל שמיא ודארי ארעא ולא איתי די ימחא בידה ויאמר לה מה עבדת
	36 בה זמנא מנדעי יתוב עלי וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי ולי הדברי ורברבני יבעון ועל מלכותי התקנת ורבו יתירה הוספת לי
	37 כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשט וארחתה דין ודי מהלכין בגוה יכל להשפלה