Livre de Néhémie 2

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Donc, en la vingtième année du roi Artaxerxès, au mois de Nisan, puisque je servais le vin, je le prends et j’en donne au roi. Jamais jusque là, je n’avais été triste devant lui.	1 ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו
2 Le roi me demanda: - “Pourquoi es-tu si triste? Tu n’es pas malade, il y a certainement quelque chose qui te fait de la peine.” Après un moment de crainte,	2 ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד
3 je dis au roi: - “Que le roi vive à jamais! Comment ne serais-je pas triste alors que la ville où se trouvent les tombes de mes ancêtres est en ruines et que ses portes ont été brûlées par le feu?”	3 ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש
4 Le roi me répond: - “Que veux-tu?” Alors je prie le Dieu du ciel	4 ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים
5 et je dis au roi: - “Si le roi le veut bien et si son serviteur lui est agréable, envoie-moi en Juda vers la ville où se trouvent les tombes de mes ancêtres, je la reconstruirai.”	5 ואמר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי ואבננה
6 La reine était assise à côté du roi, et les deux me demandent: - “Combien de temps durera ton voyage et quand reviendras-tu?” Alors je fixe un délai et le roi accepte de me laisser partir.	6 ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן
7 Je dis encore au roi: - “Si le roi le veut bien, qu’on me remette des lettres pour les gouverneurs de la province qui se trouve au-delà de l’Euphrate: il faut qu’ils me laissent passer jusqu’à ce que j’arrive en Juda.	7 ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה
8 Qu’on me donne aussi une lettre pour Asaf, le gouverneur du parc royal, pour qu’il me donne du bois de charpente pour les portes de la forteresse du Temple, pour le rempart de la ville et pour la maison que j’habiterai.” La main bienveillante de mon Dieu était avec moi, et voici que le roi m’accorde tout.	8 ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עלי
9 Quand je suis arrivé chez les gouverneurs de la province qui se trouve au-delà de l’Euphrate, je leur ai donné les lettres du roi; le roi m’avait fait accompagner par des officiers et des cavaliers.	9 ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים
10 Mais Samballat le Horonite, et Tobiyas, le fonctionnaire ammonite, ont appris la chose et ils en ont été très contrariés: quelqu’un venait prendre en charge les intérêts des Israélites!	10 וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל
11 À mon arrivée à Jérusalem j’ai attendu trois jours,	11 ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה
12 puis de nuit je me suis levé avec quelques hommes mais je n’avais dit à personne ce que mon Dieu m’avait inspiré de faire pour Jérusalem, et je n’avais avec moi aucune autre bête que celle sur laquelle j’étais monté.	12 ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה
13 De nuit donc, je suis sorti par la Porte de la Vallée, je me suis dirigé vers la source du Dragon et vers la Porte du Fumier. J’ai regardé attentivement le rempart de Jérusalem: il y avait des brèches et les portes avaient été dévorées par le feu.	13 ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש
14 J’ai continué vers la Porte de la Source et vers l’Étang du roi, mais il n’y avait plus de passage pour la bête sur laquelle j’étais monté.	14 ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי
15 Alors je suis reparti en remontant de nuit le long du ravin; j’examinais toujours le rempart et, après avoir fait demi-tour, je suis revenu en passant par la Porte de la Vallée.	15 ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב
16 Les conseillers ne savaient pas où j’étais allé ni ce que j’avais fait. En effet, jusque là je n’avais rien dit, ni aux Juifs, ni aux prêtres, ni aux responsables, ni aux conseillers, ni à aucun autre fonctionnaire.	16 והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד כן לא הגדתי
17 Mais alors je leur ai dit: - “Regardez la misère où nous sommes, Jérusalem est en ruines et ses portes sont brûlées. Allons, il nous faut reconstruire le rempart de Jérusalem pour qu’on cesse de se moquer de nous.”	17 ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה
18 Je leur ai dit encore comment la main de mon Dieu, sa main pleine de bonté, avait été avec moi, et je leur ai rapporté les paroles du roi. “Debout! s’écrièrent-ils, construisons!” Et ils se mirent courageusement à l’œuvre pour ce beau travail.	18 ואגיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה
19 Lorsque Samballat le Horonite, Tobiyas le fonctionnaire ammonite, et Guéchem l’Arabe, apprirent cela, ils se moquèrent de nous. Ils nous regardèrent avec mépris: - “Que faites-vous là, dirent-ils, voulez-vous donc vous révolter contre le roi?”	19 וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים
20 Mais je leur répondis sèchement: - “Le Dieu du Ciel nous fera réussir, nous sommes ses serviteurs et nous allons nous mettre au travail. Quant à vous, vous n’avez ni droit, ni héritage, ni aucun souvenir dans Jérusalem.”	20 ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם