Deuxième livre de Samuel 14

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Joab, fils de Sérouya, s’aperçut que maintenant le roi se faisait du souci pour Absalom.	1 וידע יואב בן צריה כי לב המלך על אבשלום
2 Alors Joab envoya chercher à Tékoa une femme astucieuse: “Écoute-moi, lui dit-il, tu vas mettre des vêtements de deuil; tu ne te parfumeras pas et tu feras tout comme une femme qui porte depuis longtemps le deuil d’un mort.	2 וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת
3 Tu te rendras chez le roi et tu lui rediras toute l’histoire que je vais te dire.”	3 ובאת אל המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את הדברים בפיה
4 La femme de Tékoa se rendit donc chez le roi, elle se prosterna la face contre terre et s’écria: “Au secours, mon seigneur!”	4 ותאמר האשה התקעית אל המלך ותפל על אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך
5 Le roi lui demanda: “Qu’as-tu?” Elle répondit: “Hélas! Je suis veuve, mon mari est mort.	5 ויאמר לה המלך מה לך ותאמר אבל אשה אלמנה אני וימת אישי
6 Ta servante avait deux fils. Ils se sont battus dans la campagne, personne n’était là pour les séparer, et l’un d’eux a tué l’autre.	6 ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את האחד וימת אתו
7 Maintenant toute la famille s’est dressée contre moi. On me dit: Livre-nous celui qui a tué son frère, nous le mettrons à mort pour lui faire payer la vie de son frère. Mais ils vont nous enlever l’héritier! Ils vont éteindre la petite braise qui me reste encore, ils me laisseront sur la terre sans mari, sans nom, sans descendance.”	7 והנה קמה כל המשפחה על שפחתך ויאמרו תני את מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי אשר נשארה לבלתי שום לאישי שם ושארית על פני האדמה
8 Le roi dit à la femme: “Retourne chez toi et je donnerai moi-même des ordres à ton sujet.”	8 ויאמר המלך אל האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך
9 La femme de Tékoa dit au roi: “Mon seigneur le roi, que toute la faute retombe sur moi et sur ma famille, que le roi et son trône n’aient pas à en souffrir!”	9 ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי
10 Le roi reprit: “Amène-moi celui qui t’a menacée et je te promets qu’il ne reviendra plus te faire de mal.”	10 ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא יסיף עוד לגעת בך
11 Elle lui dit: “Que le roi me promette au nom de Yahvé son Dieu, que le vengeur du sang n’augmentera pas ma peine et ne fera pas périr mon fils.” Il lui dit: “Aussi vrai que Yahvé est vivant, il ne tombera pas à terre un seul cheveu de ton fils.”	11 ותאמר יזכר נא המלך את יהוה אלהיך מהרבית גאל הדם לשחת ולא ישמידו את בני ויאמר חי יהוה אם יפל משערת בנך ארצה
12 La femme reprit alors la parole: “Que mon seigneur le roi permette à sa servante de dire encore un mot.” Il lui dit: “Parle.”	12 ותאמר האשה תדבר נא שפחתך אל אדני המלך דבר ויאמר דברי
13 La femme répondit: “En prononçant ce jugement, le roi se condamne lui-même: il fait du tort au peuple de Dieu quand il refuse de faire revenir celui qu’il a exilé.	13 ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על עם אלהים ומדבר המלך הדבר הזה כאשם לבלתי השיב המלך את נדחו
14 Nous sommes condamnés à mourir: on ne ramasse pas l’eau qu’on a versé sur le sol, Dieu ne fait pas revenir les morts. Il faut donc trouver le moyen de faire revenir celui qu’on a exilé.	14 כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
15 Voilà pourquoi je suis venue raconter au roi toute cette histoire des gens qui me faisaient peur. Je me suis dit: Je parlerai au roi, peut-être fera-t-il ce que lui demande sa servante.	15 ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה כי יראני העם ותאמר שפחתך אדברה נא אל המלך אולי יעשה המלך את דבר אמתו
16 Peut-être le roi m’écoutera-t-il et voudra-t-il me délivrer de celui qui veut nous retrancher, moi et mon fils, de l’héritage de Dieu.	16 כי ישמע המלך להציל את אמתו מכף האיש להשמיד אתי ואת בני יחד מנחלת אלהים
17 Et je me suis dit: Si seulement mon seigneur le roi pouvait dire une parole apaisante, car le roi est comme un ange de Dieu, il comprend le bien et le mal. Que Yahvé ton Dieu soit donc avec toi.”	17 ותאמר שפחתך יהיה נא דבר אדני המלך למנוחה כי כמלאך האלהים כן אדני המלך לשמע הטוב והרע ויהוה אלהיך יהי עמך
18 Le roi répondit à la femme: “Ne me cache rien, réponds à ma question.” La femme lui dit: “Que mon seigneur le roi parle.”	18 ויען המלך ויאמר אל האשה אל נא תכחדי ממני דבר אשר אנכי שאל אתך ותאמר האשה ידבר נא אדני המלך
19 Le roi lui dit: “Joab n’est-il pas derrière toute cette affaire?” La femme lui répondit: “Aussi vrai que tu es vivant, mon seigneur le roi, on ne peut s’écarter ni à droite ni à gauche, de tout ce que dit mon seigneur le roi. Oui, c’est bien ton serviteur Joab qui m’a donné cet ordre. C’est lui qui a mis toutes ces paroles dans ma bouche.	19 ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ותען האשה ותאמר חי נפשך אדני המלך אם אש להמין ולהשמיל מכל אשר דבר אדני המלך כי עבדך יואב הוא צוני והוא שם בפי שפחתך את כל הדברים האלה
20 Oui, Joab a fait tout cela pour que la paix revienne dans cette affaire; mais la sagesse de mon seigneur le roi est comme la sagesse d’un ange de Dieu, il sait tout ce qui se passe sur la terre.”	20 לבעבור סבב את פני הדבר עשה עבדך יואב את הדבר הזה ואדני חכם כחכמת מלאך האלהים לדעת את כל אשר בארץ
21 Alors le roi dit à Joab: “J’ai réglé toute cette affaire: ramène le jeune Absalom.”	21 ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה ולך השב את הנער את אבשלום
22 Joab se prosterna la face contre terre et bénit le roi, puis il ajouta: “Maintenant que le roi a réglé cette affaire de son serviteur, j’ai la preuve qu’il est plein d’attentions pour moi.”	22 ויפל יואב אל פניו ארצה וישתחו ויברך את המלך ויאמר יואב היום ידע עבדך כי מצאתי חן בעיניך אדני המלך אשר עשה המלך את דבר עבדו
23 Joab partit à Guéchour et il ramena Absalom à Jérusalem.	23 ויקם יואב וילך גשורה ויבא את אבשלום ירושלם
24 Cependant le roi dit: “Qu’il se retire chez lui et qu’il ne se présente pas devant moi.” Absalom se retira donc dans sa maison et ne se présenta pas devant le roi.	24 ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה
25 Personne n’était aussi beau qu’Absalom dans tout le pays d’Israël. Tout le monde chantait ses louanges: des pieds à la tête on ne lui trouvait pas le moindre défaut.	25 וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום
26 Chaque année Absalom se rasait la tête, quand ses cheveux lui pesaient trop lourd, et lorsqu’il se rasait on pesait sa chevelure. Eh bien, elle pesait 200 sicles au poids du roi.	26 ובגלחו את ראשו והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך
27 Absalom eut trois fils, et une fille qu’il appela Tamar: elle était très belle.	27 ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר היא היתה אשה יפת מראה
28 Absalom resta deux ans à Jérusalem sans se présenter devant le roi,	28 וישב אבשלום בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה
29 après quoi il envoya chercher Joab pour l’envoyer vers le roi, mais Joab ne voulut pas venir. Il envoya une seconde fois le chercher, mais il ne voulut toujours pas venir.	29 וישלח אבשלום אל יואב לשלח אתו אל המלך ולא אבה לבוא אליו וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא
30 Il dit donc à ses serviteurs: “Vous voyez le champ de Joab à côté du mien, là où on a mis de l’orge. Allez-y et mettez-y le feu.” Les serviteurs d’Absalom mirent donc le feu au champ. Aussitôt les serviteurs de Joab allèrent le trouver avec les habits déchirés et ils lui dirent: “Les serviteurs d’Absalom ont mis le feu dans ton champ.”	30 ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שערים לכו והוצתיה באש ויצתו עבדי אבשלום את החלקה באש
31 Joab se leva et se rendit chez Absalom, il lui dit: “Pourquoi tes serviteurs ont-ils mis le feu dans mon champ?”	31 ויקם יואב ויבא אל אבשלום הביתה ויאמר אליו למה הציתו עבדך את החלקה אשר לי באש
32 Absalom répondit à Joab: “Je t’ai fait chercher, je t’ai fait dire: Viens, je voudrais t’envoyer vers le roi. Tu lui demanderas pour quelle raison il m’a fait revenir de Guéchour. Il aurait mieux valu pour moi rester là-bas. Maintenant je veux me présenter devant le roi: si j’ai commis un crime, qu’il me mette à mort.”	32 ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אתך אל המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עד אני שם ועתה אראה פני המלך ואם יש בי עון והמתני
33 Joab alla rapporter tout cela au roi; il fit appeler Absalom. Celui-ci arriva chez le roi, se prosterna la face contre terre, et le roi l’embrassa.	33 ויבא יואב אל המלך ויגד לו ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך וישק המלך לאבשלום