Livre de la Genèse 3

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Le serpent était le plus rusé de toutes les bêtes sauvages que Yahvé Dieu avait faites. Il dit à la femme: “Vraiment! Dieu a dit: Vous ne mangerez d’aucun des arbres du jardin?”	1 והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן
2 La femme répondit au serpent: “Nous pouvons manger du fruit des arbres du jardin.	2 ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל
3 Mais pour le fruit de l’arbre qui est au milieu du jardin, Dieu a dit: Vous n’en mangerez pas, vous n’y toucherez pas, sinon vous allez mourir.”	3 ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון
4 Le serpent dit à la femme: “Non, ce ne sera pas la mort à coup sûr!	4 ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון
5 Mais Dieu sait que le jour où vous en mangerez, vos yeux s’ouvriront et vous serez alors comme des dieux, vous connaîtrez le bien et le mal!”	5 כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע
6 La femme vit que le fruit de l’arbre était bon à manger, agréable à voir, et très utile pour acquérir la sagesse. Elle prit de son fruit, elle en mangea et en donna également à son mari qui était avec elle, et il en mangea.	6 ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל
7 Alors leurs yeux s’ouvrirent et ils découvrirent qu’ils étaient nus; ils se firent des pagnes avec des feuilles de figuier qu’ils avaient entrelacées.	7 ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
8 Soudain ils entendirent les pas de Yahvé Dieu qui se promenait dans le jardin à la brise du soir. L’homme et sa femme se cachèrent de Yahvé Dieu parmi les arbres du jardin.	8 וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן
9 Yahvé Dieu appela l’homme et lui dit: “Où es-tu?”	9 ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה
10 Il répondit: “J’ai entendu tes pas dans le jardin et j’ai eu peur, parce que je suis nu; c’est pourquoi je me suis caché.”	10 ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא
11 Il dit: “Qui t’a appris que tu étais nu? Aurais-tu mangé du fruit de l’arbre dont je t’avais défendu de manger?”	11 ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת
12 L’homme dit: “La femme que tu as mise avec moi m’a donné du fruit de l’arbre et j’ai mangé.”	12 ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל
13 Yahvé Dieu dit à la femme: “Qu’as-tu fait là?” La femme répondit: “Le serpent m’a trompée et j’ai mangé.”	13 ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל
14 Alors Yahvé Dieu dit au serpent: “Puisque tu as fait cela, tu seras maudit parmi tous les animaux des champs et toutes les bêtes sauvages. Tu ramperas sur ton ventre et tu mangeras de la poussière tous les jours de ta vie.	14 ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך
15 Je mettrai la discorde entre toi et la femme, entre ta race et sa race, elle te blessera à la tête, et toi tu la blesseras au talon.”	15 ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב
16 Il dit à la femme: “Je multiplierai les souffrances de tes grossesses; dans la souffrance tu enfanteras tes fils; tu ne pourras te passer d’un mari, et lui dominera sur toi.”	16 אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך
17 Il dit à l’homme: “Parce que tu as écouté la voix de ta femme et que tu as mangé du fruit de l’arbre dont je t’avais interdit de manger, le sol sera maudit à cause de toi. Il t’en coûtera pour tirer du sol ta nourriture tous les jours de ta vie.	17 ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך
18 Il te donnera épines et chardons, et tu mangeras l’herbe des champs.	18 וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה
19 Tu mangeras ton pain à la sueur de ton front jusqu’à ce que tu retournes à la terre, puisque c’est d’elle que tu as été tiré: tu es poussière et tu retourneras en poussière.”	19 בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב
20 L’homme donna alors à sa femme le nom d’Ève (c’est-à-dire la Vivante) parce qu’elle fut la mère de tous les vivants.	20 ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי
21 Puis Yahvé Dieu habilla l’homme et la femme avec les tuniques de peau qu’il leur avait faites.	21 ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם
22 Yahvé Dieu dit alors: “Voici que l’homme est devenu comme l’un de nous dans la connaissance du bien et du mal. Il ne faudrait pas maintenant qu’il étende la main et prenne également de l’arbre de vie; car s’il en mangeait, il pourrait vivre toujours.”	22 ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם
23 Yahvé Dieu le renvoya donc du jardin d’Éden pour qu’il cultive le sol d’où il avait été tiré.	23 וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם
24 Il chassa l’homme et plaça les chérubins à l’orient du jardin d’Éden, ainsi que l’épée flamboyante et tournoyante qui gardait le chemin de l’arbre de vie.	24 ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים