| 1 מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיֹון מַה־לָּךְ אֵפֹוא כִּי־עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגֹּות | 1 משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות |
| 2 תְּשֻׁאֹות ׀ מְלֵאָה עִיר הֹומִיָּה קִרְיָה עַלִּיזָה חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי־חֶרֶב וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה | 2 תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה |
| 3 כָּל־קְצִינַיִךְ נָדְדוּ־יַחַד מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ כָּל־נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו מֵרָחֹוק בָּרָחוּ | 3 כל קציניך נדדו יחד מקשת אסרו כל נמצאיך אסרו יחדו מרחוק ברחו |
| 4 עַל־כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל־תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל־שֹׁד בַּת־עַמִּי | 4 על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי |
| 5 כִּי יֹום מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות בְּגֵיא חִזָּיֹון מְקַרְקַר קִר וְשֹׁועַ אֶל־הָהָר | 5 כי יום מהומה ומבוסה ומבוכה לאדני יהוה צבאות בגיא חזיון מקרקר קר ושוע אל ההר |
| 6 וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן | 6 ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר ערה מגן |
| 7 וַיְהִי מִבְחַר־עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה | 7 ויהי מבחר עמקיך מלאו רכב והפרשים שת שתו השערה |
| 8 וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה וַתַּבֵּט בַּיֹּום הַהוּא אֶל־נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר | 8 ויגל את מסך יהודה ותבט ביום ההוא אל נשק בית היער |
| 9 וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר־דָּוִד רְאִיתֶם כִּי־רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת־מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתֹּונָה | 9 ואת בקיעי עיר דוד ראיתם כי רבו ותקבצו את מי הברכה התחתונה |
| 10 וְאֶת־בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחֹומָה | 10 ואת בתי ירושלם ספרתם ותתצו הבתים לבצר החומה |
| 11 וּמִקְוָה ׀ עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל־עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחֹוק לֹא רְאִיתֶם | 11 ומקוה עשיתם בין החמתים למי הברכה הישנה ולא הבטתם אל עשיה ויצרה מרחוק לא ראיתם |
| 12 וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות בַּיֹּום הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק | 12 ויקרא אדני יהוה צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגר שק |
| 13 וְהִנֵּה ׀ שָׂשֹׂון וְשִׂמְחָה הָרֹג ׀ בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתֹות יָיִן אָכֹול וְשָׁתֹו כִּי מָחָר נָמוּת | 13 והנה ששון ושמחה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין אכול ושתו כי מחר נמות |
| 14 וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְהוָה צְבָאֹות אִם־יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד־תְּמֻתוּן אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות׃ פ | 14 ונגלה באזני יהוה צבאות אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון אמר אדני יהוה צבאות |
| 15 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאֹות לֶךְ־בֹּא אֶל־הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל־שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל־הַבָּיִת | 15 כה אמר אדני יהוה צבאות לך בא אל הסכן הזה על שבנא אשר על הבית |
| 16 מַה־לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה כִּי־חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר חֹצְבִי מָרֹום קִבְרֹו חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לֹו | 16 מה לך פה ומי לך פה כי חצבת לך פה קבר חצבי מרום קברו חקקי בסלע משכן לו |
| 17 הִנֵּה יְהוָה מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה | 17 הנה יהוה מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה |
| 18 צָנֹוף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כַּדּוּר אֶל־אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם שָׁמָּה תָמוּת וְשָׁמָּה מַרְכְּבֹות כְּבֹודֶךָ קְלֹון בֵּית אֲדֹנֶיךָ | 18 צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות ושמה מרכבות כבודך קלון בית אדניך |
| 19 וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ | 19 והדפתיך ממצבך וממעמדך יהרסך |
| 20 וְהָיָה בַּיֹּום הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן־חִלְקִיָּהוּ | 20 והיה ביום ההוא וקראתי לעבדי לאליקים בן חלקיהו |
| 21 וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ וּמֶמְשֶׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדֹו וְהָיָה לְאָב לְיֹושֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה | 21 והלבשתיו כתנתך ואבנטך אחזקנו וממשלתך אתן בידו והיה לאב ליושב ירושלם ולבית יהודה |
| 22 וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית־דָּוִד עַל־שִׁכְמֹו וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ | 22 ונתתי מפתח בית דוד על שכמו ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח |
| 23 וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקֹום נֶאֱמָן וְהָיָה לְכִסֵּא כָבֹוד לְבֵית אָבִיו | 23 ותקעתיו יתד במקום נאמן והיה לכסא כבוד לבית אביו |
| 24 וְתָלוּ עָלָיו כֹּל ׀ כְּבֹוד בֵּית־אָבִיו הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעֹות כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן מִכְּלֵי הָאַגָּנֹות וְעַד כָּל־כְּלֵי הַנְּבָלִים | 24 ותלו עליו כל כבוד בית אביו הצאצאים והצפעות כל כלי הקטן מכלי האגנות ועד כל כלי הנבלים |
| 25 בַּיֹּום הַהוּא נְאֻם יְהוָה צְבָאֹות תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקֹום נֶאֱמָן וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר־עָלֶיהָ כִּי יְהוָה דִּבֵּר׃ ס | 25 ביום ההוא נאם יהוה צבאות תמוש היתד התקועה במקום נאמן ונגדעה ונפלה ונכרת המשא אשר עליה כי יהוה דבר |